שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בנם הבכור של שלהבת ויניב. נולד ביום י' בטבת תשס"ב (25.12.2001) בבאר שבע. אח לרותם ולעדיה הדסה.
עידו – ילד טוב לב, מבריק ומלא שמחת חיים גדל והתחנך במצפה רמון, בבית מסורתי שבו ספג את ערכי אהבת הארץ והעם, מורשת קרב וסיפורי גבורה. החל את לימודיו בבית הספר היסודי ״רמון״ וסיימם בבית הספר התיכון המקיף ״השלום״ על שם יצחק רבין. חיוכו ופניו המאירות היו סימן ההיכר שלו, ובקהילת מצפה, שבה כולם מכירים את כולם, סיפרו על ילד ונער מנומס ונעים הליכות שהתרחק מגינונים של כבוד ורהב והתאפיין באהבת הבריות ובכיבוד כל אדם באשר הוא. "ילד מוביל, חכם וששואף רק למעלה," נכתב עליו, "הלב והנועם שכנו בך מגיל קטן; בכל צעד שלך לא שכחת את חינוך הוריך שנשקף דרך דמותך."
משעה שלמד לקרוא נודע עידו כ"תולעת ספרים". הוא קרא ספרים מז'אנרים שונים – ספרות יפה, ספרי בלש ומותחנים וגם ביוגרפיות – ובעיקר כאלה של אנשי צבא. הספר "עֹז 77", שבו תיאר גיבור ישראל אביגדור קהלני את לחימת גדוד השריון הסדיר שפיקד עליו במלחמת יום הכיפורים, נצרב בתודעתו והמחיש עבורו יותר מכול את משמעות המושג "ציונות" – הערך העליון שדגל בו ואשר הדריך את התנהלותו ואת השיח השגור בפיו. בתוך כך, מגיל צעיר התעניין בכלי נשק, חקר את צפונותיהם והתמצא בסוגים השונים. בטיול בר מצווה שערך עם אביו לארצות הברית, התנסה בירי במטווח. "כשראיתי אותך עומד במטווח בלאס וגאס כשאתה רק בן שלוש-עשרה," כתב אביו, "דורש מהמוכרת 'סנייפר M4' (Sniper – רובה צלפים) ו'גלוק' (Glock – אקדח) ומייצר מקבץ מפואר של צלף מדופלם – ידעתי שתהיה לוחם."
עידו אהב את משפחתו אהבת נפש. היה בן למופת ואח אחראי, דואג ומחבק ששימש לאחיותיו מודל לחיקוי. הוא ניגן יפה בגיטרה, ולא אחת ישב עם אחותו רותם לסשן מוזיקלי, כשהוא פורט והיא שרה. "הבנו אחד את השנייה במבט," כתבה, "הראש אותו ראש – רק בלי מילים." אהב מאוד גם את בני המשפחה המורחבת, ובכל מפגש העתיר על כולם חיבוקים ונשיקות והשתובב עם בני הדודים הצעירים.
בנערותו, החל עידו לגלות עניין במכוניות, וטיפח חלום על רכב מסוג "שברולט קאמרו" שתכנן להשיג בעבודה קשה. בינתיים, הסתפק ב"גרוטראלי" – מיזם חברתי-חווייתי ייחודי שבמסגרתו הפך רכב ישן מגרוטאה לרכב שטח ואשר הפגיש אותו עם חובבי נסיעות שטח כמוהו, שהתמודדו ביחד עם אתגרי נהיגה, ניווט, חילוץ ואחזקת רכב בתנאים מאתגרים. הוא אהב מאוד לטייל, ונהנה לשבת עם כוס בירה או יין ביד, מוקף תמיד חברים רבים.
טרם גיוסו לצבא, בחר עידו להמשיך ללמוד, להעמיק, לחוות ולהשתפר. נוכח אהבתו העמוקה למולדת כיוון לשירות הצבאי המשמעותי ביותר. כדרכו, בדק כמה אפשרויות, ובסוף התהליך התקבל למכינה הקדם-צבאית לפיקוד ומנהיגות "מנשרים קלו" שבקיבוץ מעגן מיכאל. במכינה, המטפחת מנהיגות חברתית וצבאית ומקדמת חינוך לערכים, נחשף לתכנים שחידדו את זהותו היהודית וההומניסטית והעצימו את רצונו לתרום לחברה ולמדינה בדרך המיטבית.
במסגרת הלימודים במכינה, חקר עם חבריו את הנושא של הלם קרב ותסמונת פוסט-טראומתית והתוודע לקושי שחווים הלומי קרב בעת זיקוקי יום העצמאות. בעקבות המחקר יזם עם חבריו, ובשיתוף עמותות חברתיות המטפלות במתמודדי נפש, פרויקט לביטול הזיקוקים בערב יום העצמאות או להחלפתם. בפוסט שהעלה ברשת החברתית "פייסבוק" כתב: "האבסורד הוא שבעודנו חוגגים, אנחנו פוגעים פגיעה נוספת בכל אלו אשר גופם חזר מהקרב אך נפשם עדיין נלחמת אותו. יזמנו פרויקט זה במטרה לשכנע כמה שיותר ערים ומועצות אזוריות להפסיק להשתמש בזיקוקים במופעי יום העצמאות, לעבור לחלופות שאינן פוגעות בנפגעי פוסט-טראומה, בבעלי חיים ובבריאות, או לנצל את הכסף לדברים אחרים חיוניים. נשמח אם תצטרפו אלינו, יחד נצליח לשנות!" בעקבות המיזם והתעוררות המודעות הציבורית, החלו בכמה רשויות מקומיות להחליף את סוגי הזיקוקים באירועי יום העצמאות, וחלקן אף ביטלו אותם לגמרי.
בצד רגישותו, היה עידו דעתן ואיש עקרונות, ומעולם לא היסס להביע את דעתו, גם אם השתייך למיעוט. כמי שגדל בבית מסורתי והאמין בצורך לשלב בין העולמות, הציע לראש המכינה – החילונית במהותה – להוסיף לשלל חומרי הלימוד מעט מכתבי הרב קוק. מהלך זה שנקט זיכה אותו בהערכה עצומה.
עידו הצליח לגעת בלב כולם, והקשרים שרקם עם החברים והחברות במכינה הפכו למערכת יחסים אמיצה וקרובה שנמשכה גם לאחר שהתפזרו וכל אחד פנה לדרכו. כתבה ירדן (ג'ורדי): "אני מודה בכל רגע על כך שדרכינו הצטלבו וזכיתי להכיר אדם כמוך. היית האדם היחיד שככל שהסכמנו פחות ככה אהבנו יותר. מתוך חוסר הסכמות למדנו להקשיב ולהעריך, לצחוק במקום לריב. היית ציוני אמיתי, אהבת את המדינה עם כל חלק בלב."
נתוניו הגבוהים של עידו סללו בפניו את כל האפשרויות לשירות צבאי שבחור ערכי וחותר למצוינות כמוהו יכול לחלום עליהן. הוא צלח את כל המיונים לקורס טיס – אך כשהתקבל לגיבוש בחר לוותר. כן סיים גיבוש חובלים והיה יכול להתקבל לכל יחידה מיוחדת. מנהל המכינה דאז, מוקי בצר, מבכירי המפקדים בסיירת מטכ"ל ומקים יחידת שלדג, אמר כי דווקא אדם כמוהו, המהווה עוגן ערכי ומודל אישי, נחוץ בגדודי השדה ולא רק בסיירות המובחרות. בעקבות זאת ובהשראת גיבור ילדותו אביגדור קהלני, שבגבורתו ראה את פסגת שירותו של לוחם ומפקד – החליט לוותר על היוקרה ולהתגייס לשריון. "מסביבו היו שהרימו גבה, שאלו ותהו כיצד ומדוע," סיפר אביו, "אך הוא היה נחרץ ויחד עם שני חבריו לחדר 7 גמרו אומר להקים גרעין פיקודי בגדוד 77 בחטיבה 7."
עידו התגייס לצה"ל ב-15 בדצמבר 2021, הוצב בחיל השריון, והחל את מסלול "כוכבים" – מסלול ייעודי לקצונה. כבר למן ההתחלה התחבר לטנק בכל נימי נפשו והפך "מורעל" טנקים של ממש: אהב את מערכות הטנק, את השמן, האבק, את הצורך בטיפולים ובאחזקה שוטפת – ונחשב לאחד הקפדנים שבחבורה; התגאה בעוצמת הטנק וביכולת הכלי והצוות בשדה הקרב, ושמח על בחירתו. ככל שהתקדם במסלול ובשירות, כן גדלה אהבתו לטנק ולחיל. "שירות שלם של חיוך," סיפרו בני המשפחה, "ובהגדרה לא מתלונן גם כשהיה שחור."
בפרק הצמ"פ (צוות-מחלקה-פלוגה) – האימון המתקדם – עלה עם גדוד 75 ("רומח") לגבול הצפון, התאמן בלחימת טנקים, ולאחר מכן "תפס קו" באיו"ש (אזור יהודה ושומרון).
בסיום התעסוקה המבצעית, יצא לקורס מפקדי טנקים, שלאחריו התלבט אם לצאת מייד לבית הספר לקצינים או להשתבץ לתפקיד פיקודי; לבסוף החליט לעלות לגדוד 77 – הגדוד שאליו תכנן להצטרף מלכתחילה, ולצאת עימו לאימון בצאלים – ולאחר מכן לקו עזה. "על מנת להיות קצין ומפקד," הסביר למשפחתו, "ראוי להתנסות בלחימה מבצעית ולהכיר היטב את הפן הזה בטרם ממשיכים לפיקוד גבוה יותר."
עידו הוצב במוצב "יפתח" הסמוך לקיבוץ זיקים שבעוטף עזה ומונה למפקד חפ"ק המג"ד – חדר הפיקוד הקדמי של מפקד הגדוד. הוא ליווה את המג"ד בשלל הפעילויות שבגזרה – המורכבות והשגרתיות כאחת, ותואר כלוחם וכמפקד משכמו ומעלה. חבריו ליחידה סיפרו על חבר שהוא אח, שנכון להקריב מעצמו בלא היסוס. כך, בראש השנה תשפ"ד, התנדב להחליף חייל חולה ולהישאר בבסיס למרות שהיה יכול להטיל את המשימה על חייל בדרגה נמוכה משלו. מתוקף תפקידו, זכה לפגוש את אביגדור קהלני כמה פעמים, ונפשותיהם נקשרו, חרף פער הדורות.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
אותו בוקר, שהה עידו בחדר המנוחה, אחרי משמרת. עם הישמע האזעקות ומתקפת הטילים התעורר במהירות, הספיק לדבר עם הוריו וניסה להרגיע אותם תוך שהוא דוחק בחבריו להיכנס למיגונית. מששמע קולות ירי הבין מייד שמחבלים מנסים לחדור למוצב. ביודעו כי חברתו ליחידה שומרת לבדה בעמדת הש"ג לקח את נשקו האישי ורץ לכיוונה כשלגופו רק מכנסיים קצרים, ללא ציוד מגן, וכשלרגליו כפכפים. תוך כדי ריצה פקד על שני חיילי הנדסה להיכנס מייד למיגונית. בהגיעו לעמדת הש"ג חילק פקודות והציב בעמדות ירי שני חיילי "גולני" שהגיעו איתו לעמדה. במקביל, הכווין אליו כוחות ונלחם חשוף אל מול פני האויב תוך שהוא בונה לעצמו את תמונה הקרב המדויקת של מקורות הירי.
עידו הצליח לחסל חמישה מחבלים בטרם נפל. עימו נפלו רבים מהחיילים שהשתתפו בקרב. בזכות גבורתם וחתירתם למגע, נבלמה כניסת המחבלים למוצב ושאר יושביו ניצלו.
סמל-ראשון עידו הרוש נפל בקרב במוצב "יפתח" שבזיקים ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין במיתר. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
מאות בני אדם ליוו את עידו בדרכו האחרונה וחלקו לו כבוד.
ספדה לו אחותו רותם: "עידו אחי הגדול, אתה הגאווה שלי. אני מסתובבת ומשוויצה בך כל החיים. אני כל כך גאה בך בדרך שבחרת לך. אתה מלח הארץ, עידודו. דור העתיד הנכסף שכולם מדברים עליו, הדור שאכפת לו. הקרבת את חייך למען העקרונות הכי חשובים לך. אתה גבר אמיתי, גיבור אמיתי. מגנט של אהבה, צחוק, ציניות לגאונים בלבד ובגרות. מבטיחה לשמור על כולם, להיות בוגרת, לעמוד בראש זקוף ולדאוג להורים שנמשיך את החיים בגבורה, גם עם חור ענק בלב. שלך תמיד, אחותך הקטנה."
בהשראת אחיה רותם התקבלה לקורס מדריכות שריון, סיימה אותו בהצלחה והוצבה למלא תפקיד בתחום יוקרתי ומסווג בחיל השריון.
ספד לו אביגדור קהלני: "המדינה שלנו מונחת על כתפיים של לוחמים טובים כמו עידו. כמה סמלי מותו, כמו חייו – האיש שרצה כל הזמן להיות בחוד החנית. האיש שחיפש להיות גאווה למשפחה וגאווה למדינה. האיש שקרא ושמע ולמד על היחידה שהטביעה את חותמה ורצה להיות חלק ממנה – גדוד 'עוז 77', וכעת מצטרף אל אותם שמות בעמק הבכא. ... לחשוב על הרגע הזה שבו אדם מסתער אל תוך האש – אומץ ענק צריך להיות לו. עידו הוא הסמל של גדוד 'עוז 77'. הוא נהרג כגיבור."
הספדו של דרור, מנהל המכינה הקדם-צבאית "מנשרים קלו": "עידו האהוב והיקר, היד רועדת והגרון נחנק. איזה זיכרון יכול לשאת מחנך מתלמיד? שיעור – שיעור בחברות ורעות שאין שנייה לה. היית חבר כמו שרבים לא יודעים להיות. לכל מקום שהגעת, כבר הפכת אותו לטוב יותר, לשמח, למואר, לקליל ונעים. ... גיבור, נלחמת עד הכדור האחרון. עכשיו תנוח, ואנחנו נמשיך מכאן. נילחם, ניבנה ונצמח חזקים יותר, טובים יותר ונזכור תמיד להיות חברים. אוהב אותך."
בסיום מסע הלוויה ערכה קהילת מצפה רמון שיירת תמיכה חרישית ועטפה את המשפחה. כתבו חברי הקהילה: "איבדנו עלם מתוק, חבר נאמן, אדם חדור ערכים ששאף לעשות רק טוב בעולמנו. ילד עם עתיד גדול מולו שהיה משאיר את העולם יותר טוב מאיך שהוא מצא אותו. גיבור כל חייו ועד מותו. לחם ונתן מעצמו את הכול כדי להגן על אחרים – בדיוק התכונה שכל כך משכה אנשים אליו מלכתחילה."
סיפור גבורתו של עידו, שנפל על הגנת הארץ שכל כך אהב, נסקר בהרחבה באמצעי התקשורת, והוא מונצח לאור המשפט שאפיין אותו: "היום ארוך והחיים קצרים, נצלו אותם ואל תשכחו ליהנות בדרך".
משפחתו נטעה לזכרו חורשת עצים ביער רמות שבבאר שבע. "גזע היה בחייו וגזע איתן במותו," כתבה חברת המשפחה, "עוד יבואו ימים ותשבו תחת ענפיו."
מפעל "אורדן", המייצר רכיבים לטנק ה"מרכבה" ולרכב ה"נמר", הנציח את עידו בציור קיר ייחודי על גבי קיר הכניסה למפעל. הציור, מעשה ידיו של האמן נועם שמש, נושא את דיוקן פניו של עידו לצד המשפט "האדם שבטנק ינצח" – הסיסמה שטבע אלוף ישראל טל, מיוזמי הקמת המפעל.
אוריין, חברת ילדות של עידו, פתחה לזכרו עמוד ברשת החברתית "אינסטגרם", וכתבה: "זכיתי ללמוד מעידו כל יום משהו חדש. למדתי מעידו מה זה ערכים, מה זה אהבת המולדת, אהבת המדינה, מה זה חברות אמיתית. למדתי מעידו לחייך ולעשות שמח בכל סיטואציה, לא משנה כמה רע המצב. למדתי מעידו מהי כנות. עידו היה בשבילי ההגדרה לאיך צריך להתנהג. עידו גרם לי לתקן דברים בעצמי ולהיות בן אדם יותר טוב לסובבים שלי ... תמיד ליווית אותי בכל צעד שעשיתי ותמשיך ללוות אותי בכל דרך שרק אבחר. מבטיחה לעשות אותך גאה!"
דף לזכרו נפתח גם באתר האינטרנט "memoriz+" ובו גלריית תמונות ודברי פרידה.
שמו של עידו נחקק בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל בירושלים, ובאתר "יד לשריון" בלטרון. ספר תורה נתרם לעילוי נשמתו.
ביום כ"ג בניסן תשפ"ד, 1.5.2024 נחשף קיר ההנצחה באנדרטה של חטיבה 7 בצומת קצבייה, קיר חדש שהוקדש לארבעים ושניים נופלי המלחמה בעזה, ובהם עידו.
העתקת קישור: