סיפור חייה
עליזה, בת שמואל וחנה לוי, נולדה בד' באלול תרצ"ח, (31.08.1938), בירושלים. אחות לאורה ולעמנואל. הייתה דור שביעי בארץ מצד אביה.
למדה בבית הספר היסודי בבית-הכרם והמשיכה לתיכון שליד האוניברסיטה. כבר בילדותה גילתה כשרון מוזיקלי, ולמדה נגינה בפסנתר במשך שבע שנים. הנגינה הייתה אחת מאהבותיה, ומאוחר יותר בחייה חידשה את מסורת שעורי הנגינה ביחד עם בניה.
עליזה הייתה חברה בתנועה המאוחדת והתגייסה לנח"ל עם גרעין התנועה, גרעין אמירים, שעשה את שירותו הצבאי בקיבוץ עין-גב.
העבודה בבית הילדים בקיבוץ עוררה בה את הרצון לעסוק בחינוך. עם סיום השרות הצבאי, החלה ללמוד בסמינר על שם דוד ילין בירושלים, במגמת חינוך לגיל הרך.
במהלך תקופה זו פגשה את מי שיהיה לימים בעלה, מיכה שגריר. השניים נישאו ב- 1961 בירושלים. באותה שנה החלה עליזה ללמוד ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית.
לעליזה ולמיכה נולדו שני בנים: אורון וחגי. בתקופת ילדותם של הבנים, עבדה עליזה כמורה בבית-ספר ערב למבוגרים. עם פתיחת הטלוויזיה הישראלית, החלה לעבוד שם והתמחתה בעריכת סרטים. היא עבדה בתפקיד זה מספר שנים, עד שקיבלה על עצמה לנהל את חדרי העריכה של חברת הסרטים "קט".
בין עבודות העריכה שעשתה עליזה, היו כתבות חדשות, יומנים, פרקים מהסדרה הסאטירית "ניקוי ראש", תוכנית הילדים "שקט משדרים" ופרקים נבחרים מהסדרה "עמוד האש".
בחג סוכות תשמ"א יצאה עליזה לחופשה בפריז, צרפת, עם בנה חגי. בערב שישי, כ"ג בתשרי תשמ"א, (03.10.1980), יצאה מהמלון לעבר ביתה של חברתה העיתונאית, תמר גולן, דרך רחוב קופרניק. בחולפה ליד בית הכנסת הרפורמי, אירע פיצוץ שהיה מכוון לעבר באי בית הכנסת. עליזה נהרגה במקום. ביחד איתה נהרגו עוד שלושה בני אדם.
עליזה הייתה בת 42 במותה. הותירה בעל ושני בנים, אם, אחות ואח. הובאה למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות, גבעת שאול, ירושלים.