שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן לאה ומשה, נולד בשנת 1924 בארץ. רפאל היה מטובי בניה של צפת שהגנו על העיר במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט ואשר השתתפו בשחרורה במלחמת-העצמאות. הוא סיים בית-ספר עממי ועבד כחשמלאי. בנערותו הצטרף לתנועת "הנוער העובד" והיה אחר-כך מראשי המדריכים בצפת. שנים אחדות שירת כנוטר בעמק יזרעאל ומשחזר לצפת התמסר להדרכת הנוער לחיי הגנה, כמפקד גדודי הנוער בעיר ואחרי-כן כמפקד הגדנ"ע בנפת תל-חי. רפי אהב את עירו הגלילית. ובשלחו פעם את חניכיו לתחרויות הגדנ"ע בגליל, אמר להם: "ראו שלא לבייש את צפת". כאיש ה"הגנה" הצטיין בתקופת השלטון הבריטי כמומחה למחבואי-נשק וכסייר מעולה.
כמ"כ היה מעורב בהכנת הרובע היהודי בצפת למלחמה, עסק בהכנת "סליקים", שימש מפקד חוליית המקלע ולסירוגים מפקד כיתת העתודה. השתתף בפשיטה לסאסא, הפשיטה הראשונה לעומק שטח האויב. בעת המצור בצפת היה בעמדת "מלון מרכזי" כמפקד כיתה. במערכה הראשונה לשחרור העיר (6.5.1948) שימש סייר לכוחות הפלמ"ח שיצאו לכבוש נקודות-מפתח בעיר. לאחר שחרור צפת מונה להיות אחד האחראים למחסני רכוש האויב. לאחר זמן קצר הצטרף כמ"כ לחטיבת "יפתח", שלחמה אותה עת בנגב. הוא נפל ביום כ"א בתמוז תש"ח (28.7.1948) בהפגזה מצרית על משלטי חלוצה. הובא לקבורה בקיבוץ רוחמה. ביום א' בסיוון תש"י (17.5.1950) הועבר למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.
"יד רפאל", בית הגדנ"ע בצפת, נקרא על שמו.
העתקת קישור: