שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

שאול (שאולי) זהבי

נפל ביום כ"ז בשבט תשמ"ה (18/02/1985)
מידע כללי

נפל ביום כ"ז בשבט תשמ"ה (18/02/1985)
בן 27 במותו
דרגה: רב סרן
יחידה: חטיבת נח"ל
מערכה: לבנון הראשונה (שלום הגליל)
מקום מנוחתו: קרית שאול (חלקה צבאית)
הורים: אופירה ודוד
יישובים: הרצליה, נווה איתן
מעגל תנועתי: הנוער העובד והלומד

הרצליה
נווה איתן
הנוער העובד והלומד
מידע כללי

נפל ביום כ"ז בשבט תשמ"ה (18/02/1985)
בן 27 במותו
דרגה: רב סרן
יחידה: חטיבת נח"ל
מערכה: לבנון הראשונה (שלום הגליל)
מקום מנוחתו: קרית שאול (חלקה צבאית)
הורים: אופירה ודוד
יישובים: הרצליה, נווה איתן

סיפור חייו

בן אופירה ודוד, נולד ביום י"ט בשבט תשי"ח (9.2.1958) בהרצליה, ובעיר זו גם קיבל את חינוכו. שאול למד בבית-הספר היסודי על-שם א.ד. גורדון, והמשיך בבית-הספר התיכון העירוני בעיר מגוריו. כושר מנהיגותו בלט כבר בבית-הספר היסודי, שבו הוא היה ראש וראשון לתלמידים. החל בכיתה ה' השתלב שאולי בתנועות הנוער, תחילה ב"שומר הצעיר", משם עבר ל"מחנות העולים" ולבסוף מצא את מקומו בתנועת "הנוער העובד והלומד". בתנועה זו הוא אף שימש לימים כמדריך. מוריו עמדו על תכונותיו התרומיות והעריכו אותו מאוד. מחנכו בבית-הספר היסודי אמר עליו, כי "שאול סלד מהבינוניות. לעתים נראה היה לי שמסגרת בית-הספר צרה עליו. נפשו שאפה למרחבים, לעשייה גדולה למען העם והמולדת". ומורה אחר באותו בית-ספר מציין, כי "שאול התמסר לתפקידים בכל חום ליבו הטוב, היה אחראי על המועדון החקלאי, טיפח, התמסר וידע לקרב תלמידים נוספים לעבודה, גם לאחר שעות הלימודים. חביב היה על חבריו, היה בין הבולטים בכיתה ולקח חלק פעיל בחברת הילדים. בשקט הנפשי שלו, בקולו השלו, ידע לכבוש ליבם של מורים וחברים. הוא הגדיל לעשות הכול מתוך התלהבות והתעוררות פנימית מתוך תשוקה בוערת להצליח".

תשוקה בוערת זו להצליח הייתה סימן ההיכר של שאול בכל דרכו בצבא. המחנכת בכיתות העליונות של בית-הספר התיכון עמדה על אופיו המיוחד של שאול באומרה, כי "נתמזגו בשאול תכונות רבות: צניעות אמיתית, פשטות מנהגים, חברות נאמנה ואהבת מולדת עזה. אהבה זו הביאה אותו אל שירותו הצבאי כאורח חיים שכה אהב ובו התגאה". בתקופת לימודיו היה שאולי פעיל בחוגים רבים: צילום ופיתוח, סיף וחוג לדרמה, אך תחביבו העיקרי היה הספורט על ענפיו השונים. כן היה פעיל במשמר האזרחי בעיר מגוריו. בכיתה י"א הצטרף לגרעין "איתן" של "הנוער העובד והלומד", שהיה אמור להצטרף לקיבוץ נווה-איתן. לאחר שיצא עם הגרעין לקיבוץ, שהה בו כמחצית השנה, והתמסר בעיקר לעבודה בחוות הבקר ובבריכות הדגים.

שאול גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1977, והתנדב לשורות הנח"ל. לאחר הטירונות החליט שאולי שעתידו יהיה בשירות בצבא הקבע. במסגרת אחוזי פיקוד של הנח"ל, הוא יצא לקורס מ"כים ולאחר שסיים אותו בהצלחה היה למדריך בקורס. יחד עם חניכיו לחם שאולי במבצע ליטני. אחר-כך הוא עבר להיאחזות רימונים, והיה למפקד ההיאחזות. השירות בצבא המשולב בעבודה חקלאית, הסבו לו סיפוק, אולם רוחו התוססת לא מצאה לה פורקן. שאול המשיך במסלול הצבאי: קורס קצינים (שסיימו כחניך מצטיין מחלקתי), קורס קציני מודיעין, קורס קציני פיענוח וקורס קציני שטח. בסיום סדרת הקורסים, הוא הועבר למפקדת קצין חיל-רגלים וצנחנים ראשי כראש מדור. לאחר מכן, הוא אף סיים בהצלחה קורס קציני מודיעין מתקדם, ומונה לקצין מודיעין חטיבתי. בשל היותו קצין מצטיין, הוענקה לו דרגת סרן ביום העצמאות תשמ"ד, לפני המועד הרגיל. תוך כדי לימוד בקורסים השונים נשא שאולי לאשה את חברתו נילי, והשניים קבעו את ביתם בפתח-תקוה. בתם, ניצן נולדה בסוף אפריל 1982.

ביום כ"ז בשבט תשמ"ה (18.2.1985), נפל סרן שאול בקרב בלבנון והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. לאחר מותו הוענקה לו דרגת רב-סרן. שאול השאיר אחריו אשה ובת ניצן, הורים ושני אחים, איציק ורוני.

במכתב תנחומים למשפחה, ציין שר הביטחון, כי שאול "הוגדר כקצין בעל יכולת רבה בתחום המקצועי, תוך עבודה שקטה ואחראית קידם את תחום המודיעין עליו היה מופקד. קצין עם 'נשמה', חייכן, בעל מלה טובה ותשומת לב, מקובל על חבריו".

מפקד החטיבה, שבה שירת ובשורותיה נפל, ציין את אישיותו של שאולי במילים הבאות: "שאולי מצא את שביל הזהב ודרך הביניים בין היותו קצין צבא מקצועי המשרת רחוק מהבית, לבין מה שרצה ונתן למשפחה אותה הכיר בהזדמנויות שונות בדאגה ובחום לב. שאולי היה אנושי מאוד, חבר, תמיד עם חיוך מרגיע ובוטח שיש מאחוריו מלה שתתקיים".

קצין חיל-רגלים וצנחנים ראשי ציין את מקצועיותו של שאולי: "התגלית לכולנו במלוא יכולתך, קצין מקצועי ומוכשר, מסור ושקדן. עשית את עבודתך לאמנות. כל פרוייקט מודיעיני שהופקד בידך הפך מלאכת מחשבת, לפסיפס מושלם אשר חותמך הוטבע עליו".

משפחתו וידידיו הוציאו לאור לזכרו חוברת, ושמה "שאולי". קהילת "בני ישראל" בארצות-הברית נטעה עץ לזכרו.


חזרה לספר הזיכרון


שיתוף:


הדפסה


סיפור חייהם של כל אחת או אחד מהנופלים נלקח מתוך אתר "יזכור" של משרד הביטחון וזאת באישור אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הבטחון. אם מצאתם טעות, או אם ברצונכם להעיר ולהוסיף למידע הקיים, ניתן לשלוח פניה ל"ספר הזיכרון" באמצעות הדואר האלקטרוני (zikaron@noal.org.il) בצירוף פרטיכם המלאים.
מערכת "ספר הזיכרון" תבחן כל פניה שתתקבל, ובמידת הצורך יבוצעו עדכונים בסיפור החיים.


ליצירת קשר


רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!