שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
שלמה (סמי), בן חביבה ודוד, נולד ביום י"ב באדר תש"ז (4.3.1947) בקזבלנקה שבמרוקו ועלה ארצה בשנת 1955. תחילה למד בעיר הולדתו, בבית-הספר "אליאנס", ובארץ למד בבית-ספר יסודי בראש-פינה ובעתלית, והמשיך את לימודיו ב"בית-הפקיד" ובטכניון בחיפה. שלמה נמנה עם חברי תנועת "הנוער העובד והלומד" והיה חובב ספורט נלהב, בעיקר למשחקי הכדורסל, טניס-השולחן והאגרוף. הוא זכה בהרבה תעודות, שהעידו על הישגיו הטובים. שעות רבות עשה על חוף ימה של עתלית, שם למד לאהוב את הים ואת מרחביו. הייתה בו נשמה של אמן ומשורר, וכפעם בפעם צייר ציורי נוף, רשם רישומים וכתב דברי שיר. הוא אהב מאוד את שירי רבינדרנת טאגורי "וחזר וקרא בהם שוב ושוב, שכן האהבה לטבע ולאדם הייתה אחד מיסודות נשמתו".
שלמה גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1964 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון" והיה לטען-קשר. הוא היה חייל ממושמע, אחראי ומסור לתפקידו, והשתתף בפעולות מבצעיות שונות, שבזכותן הוענק לו "אות השירות המבצעי". לאחר שנסתיימה תקופת שירות החובה שלו, שירת חודשים אחדים בצבא הקבע. הוא השתתף במלחמה בשנת 1967 והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". במשך כל תקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את בני משפחתו ובמכתבים שהקפיד לכתוב הביתה לא סיפר דבר על האימונים המפרכים ועל חיי השדה הקשים.
שלמה היה איש מקצוע מעולה בתחום תכנות מחשבים, בהנהלת חשבונות ובסרטוט. הוא עבד בסניף "בנק דיסקונט" בחיפה, והיה מבקר איכות בתעשייה הצבאית. אהוב היה על הכול - על חבריו לעבודה ועל הממונים עליו. כולם הכירוהו שם כאיש צנוע וירא-שמיים, שאינו מתערב בעסקי הזולת, אך נכון לסייע לכל אדם שפנה אליו. הוא היה רציני וכבד-ראש, ושאיפתו ללמוד ונכונותו להעמיק לדעת היו לשם דבר בקרב חבריו. הוא האמין בכל אדם, האמין בטוב, בנעלה ובצודק, איש אמת היה, הגון, ישר ובעל מצפון, איש טוב-לב, בעל יד רחבה, אוהב את הפשטות ושמח בחלקו. שעות רבות הקדיש לעבודתו הציבורית כעובד קהילתי בעתלית. הוא ארגן את ילדי השכונה לפעילות ספורטיבית ונטע בהם גאווה על מושבתם ועל הישגיהם במשחקי הכדורגל והכדורסל. בשנת 1971 נשא את חברתו יהודית לאישה. הוא היה בן נאמן להוריו, בעל מסור לאשתו ואב אוהב את בנו הקטן, זיו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס שלמה ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. שנים-עשר ימים לחם בקרבות הבלימה נגד המצרים, עד אשר נהרג ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) בקרב על גשר הפירדן, ממערב לתעלה. טיל קטיושה פגע בטנק שלו והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, הורים וחמש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שלמה ז"ל, ששירת כאיש צוות של טנק ביחידת השריון שבפיקודי, היה אהוב על מפקדיו ועל חבריו ומילא את תפקידו בנאמנות וללא דופי".
העתקת קישור: