שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן גיסיה ויעקב, נולד ביום כ"ג בתמוז תרפ"ה (4.7.1925) בתל- אביב. התגורר עם משפחתו בשכונת מכבי הישנה ליד מרכז וולובלסקי בצמוד לשכונה הגרמנית הסמוכה ליפו. שם למד בבית- הספר "תחכמוני". בשנת 1935 עברה המשפחה לגור בקרית מאיר הגובלת בשכונת שרונה (הקריה) ושלמה המשיך את לימודיו בבית- הספר "ביל"ו". בגיל צעיר הצטרף ל"נוער העובד" בתל-אביב, היה פעיל וחבר ועד הסניף. אהבתו לים דחפה אותו להצטרף לצופי-ים "זבולון" ומשם עבר לסקציה הימית של "הפועל" בתל-אביב. במסגרת פעילותו שם יצא לשיט בים ולתחרויות.
ב-1944 הצטרף לפלי"ם (הפלוגה הימית של הפלמ"ח). בחודשים אוגוסט-אוקטובר 1945 עבר קורס מפקדי סירות מספר 5 בקיסריה. הקורס כלל כ15- שעות שיט והפלגות, תיאוריה מעמיקה על הים, הורדת מעפילים ופעילויות נוספות. במקביל לקורס הם נשלחו למארבים, גניבת נשק מרכבות בריטיות ופעולות אחרות. שלמה היה בן 18, מהצעירים שבחבורה. בסיום הקורס הדריך בקורסים קצרים בקיסריה. עד צירופו לחוליית יוחאי בן-נון התגורר ועבד בקיבוץ מעברות. לפני שצורף לחוליית יוחאי זומן לשיחה אישית. בשיחה אמר לו יוחאי כי ספק רב אם יחזור חי מהפעולה. שלומקה נתן הסכמתו, אך ביקש חופשה של שלושה ימים. כשחזר ניגש ליוחאי ואמר לו: "יצאתי כנער וטרם ידעתי אישה. עתה אני גבר והנני מוכן לכל פעולה." בשנים 1945-1946 היה בחוליית יוחאי. באותה עת הם איבטחו את היהודים בנמל והשתתפו בפיגועים באוניות הגירוש וספינות משמר-החופים הבריטי. בנובמבר 1945 השתתף בפיצוץ משטרת גבעת אולגה שנעשתה כגמול על תפיסת אנשי פלי"ם על-ידי הבריטים בעת הגעת אוניית המעפילים "ברל כצנלסון" לשפיים. לכל המשימות האלה נבחרו הטובים שבחבורה. בפברואר 1946 השתתף בהתקפה על משטרת קלקיליה (שבוצעה במקביל להתקפה על שרונה). ב-1946 עבר קורס מ"כים מטעם הגדוד הרביעי בג'וערה. מפקד הקורס היה מולה כהן.
ב-1947 הוחלט להטביע משחתת בריטית שעגנה ברציף נמל חיפה. אחרי קשיים רבים הצליחו יוחאי וחבריו להדביק חומרי-נפץ לעמודי הרציף, אך הבריטים הביאו את הצוללן קומנדר קראב, אשר גילה את המטענים והם פורקו. ההוראה להטביע את המשחתת נשארה בעינה. לצורך ביצוע הפעולה זימן יוחאי את שלמה לחוליה שהכינה סירה כבדה באורך שני מטרים, בעלת שני מנועים ושתי כוונות. לצורך הורדתה והחזרתה לחוף נעזרו במג"ד ובאנשי החוליה. בה בעת התקיים באותו מקום, בקיבוץ קיסריה, קורס מספר 8, אשר אנשיו לא חשו ולא הרגישו בפעולה כלשהי. לבסוף הפעולה בוטלה בהוראת דוד בן- גוריון, מחשש לתגובה קשה של הבריטים. במרס 1947 השתתף שלמקה בהורדת מעפילים מהאונייה "שבתאי לוזינסקי". חלק מהמעפילים הועברו ליישובים הסמוכים אך רובם נתפסו על-ידי האנגלים. באמצע 1947 הצטרף לקורס חובלים שהתקיים בטכניון בחיפה ונמשך כחצי שנה.
בגדוד הרביעי של הפלמ"ח היו שתי פלוגות פלי"ם, אחת בפיקודו של אורי בן-ארי ואחרת בפיקודו של מוטקה בן-פורת. עם תחילת מלחמת-העצמאות נשלחו פלוגות אלה לבצע פעולות גמול שונות באזור השרון ולאחר-מכן אף יצאו להגן על הדרך לירושלים, לפני מבצע "נחשון".
ביום ב' באדר ב' תש"ח (3.3.1948) הצטרף שלמה לשיירה שיצאה לכיוון ירושלים. ליד חולדה שקעו המשוריינים בוואדי סראר, שאדמתו היתה בוצית בשל הגשמים. הערבים ירו על השיירה משלושה כיוונים והתפתח קרב קשה ואכזרי. במהלך הקרב נהרג שלמה. רוב הפצועים רוכזו במשוריין אחד ופונו לחולדה. בדרך נתקע המשוריין בבוץ ליד חולדה הערבית ולא הצליחו לחלצו. כשקרבו הערבים למשוריין הורה מפקד הכיתה שהיה במשוריין לפוצצו על יושביו, כדי שלא ליפול בידי הערבים שהתעללו בפצועים ובגופות. הפצועים במשוריין נשרפו, ולכן נקברו בקבר-אחים בבית-הקברות בקיבוץ חולדה.
העתקת קישור: