שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

שמואל (מולה) הרמתי

נפל ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11/10/1973)
מידע כללי

נפל ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11/10/1973)
בן 43 במותו
דרגה: סגן אלוף
יחידה: חיל שריון
מקום מנוחתו: באר טוביה (חלקה צבאית)
הורים: מינה ושאול
יישובים: באר טוביה, תל אביב-יפו
מעגל תנועתי: בני המושבים

באר טוביה
תל אביב-יפו
בני המושבים
מידע כללי

נפל ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11/10/1973)
בן 43 במותו
דרגה: סגן אלוף
יחידה: חיל שריון
מקום מנוחתו: באר טוביה (חלקה צבאית)
הורים: מינה ושאול
יישובים: באר טוביה, תל אביב-יפו

סיפור חייו

שמואל (מולה), בן מינה ושאול ז"ל, נולד ביום י"א באב תר"ץ (5.8.1930) בסובלקי שבפולין. כשהיה כבן שלוש עלה עם הוריו ארצה. בתחילה התגוררה המשפחה בתל-אביב, ובשנת 1936 עקרה לבאר טוביה ושם סיים את לימודיו היסודיים. כבר בגיל צעיר ניהל מולה אורח חיים עצמאי. הוא נהג לחזור מבית הספר, לטפל באחיו הצעיר ממנו, לעסוק באפיית לחם וביתר עבודות הבית. לאחר זמן קצר החל לעסוק בעבודה חקלאית ולא נטש עבודה זו עד סוף ימיו. בשעות הערב נהג לצאת לפעולות עם בני גילו במושב ובלילה היה יושב ורושם ביומנו חוויות ורשמים מכל אשר עבר עליו במשך היום. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים הוענקה לו סטיפנדיה והוא עבר ללמוד בבית הספר הימי שליד הטכניון בחיפה. אמנם הצטיין בלימודים, אך הכפר והחקלאות משכו את לבו יותר, וכשחזר הביתה כדי לסיים את לימודיו התיכוניים, התמסר במשנה מרץ לכל הפעולות, שהתנזר מהן בתקופת לימודיו בבית-הספר הימי. הוא חזר לעמוד בראש העוסקים בפעולות החברה השונות, ארגן חוגים, ערבי-שירה וריקודים, הצגות והופעות. באותה תקופה ניאותה מזכירות הכפר לתת למשפחת הרמתי משק חקלאי ולמולה היה חלק רב בהשגת האישור לכך. במרץ ובשקידה האופייניים לו נרתם למלאכת הקמת המשק, להפיכת הקרקע ולטיובה, להקמת הרפת ולטיפוח יתר הענפים. מבוקר עד לילה היה עמל בחריש, בזריעה, בזיבול ובהשקייה ובערב, לאחר עבודת יומו, היה מתקלח בחיפזון ויוצא לפעילות חברתית. באותה תקופה גברו התקפות הערבים על ישובי הסביבה והפעילות הבטחונית בכפר החלה מתרחבת. את מקום הפעילות החברתית החלו תופסות פעולות כגון: מילוי שקי חול, הקמת גדרות תיל ושמירה על הכפר.

במאי 1947 נקרא מולה להתגייס. במלחמת השחרור השתתף בקרבות בית דרס, נגבה, מראר וכיס פלוג'ה והיה בין מחלצי ילדי ניצנים מתחת לאפם של המצרים. את שירותו הסדיר סיים כרב-טוראי.

לאחר שנסתיימה מלחמת יום העצמאות שוחרר מולה וחזר לכפר והחל לעסוק בארגון נוער בתנועת המושבים. הוא הקדיש את זמנו ומרצו להקמת הצוות, שיעסוק בהדרכה ובהכוונת הנוער. סמינר המדריכים, שמולה היה בין מארגניו, שימש חוליה חשובה בשרשרת הפעולות ובעקבותיו יצאו רבים מבני המושבים לעזור בהדרכה במושבי עולים ובהיאחזויות. לאחר תקופה רבת פעלים בתחומי הארגון וההדרכה גבר רצונו לחזור לבאר טוביה ולהקים לו משק משלו. הוא נשא אישה והחל בהקמת ביתו ומשקו בכפר, ולימים נולד בנו הבכור. אותו זמן חש מולה שלא די לו במשק בבאר טוביה והוא החל נושא נפשו להקמת חווה חקלאית רחבת ממדים. קילומטרים רבים גמא מולה בין הרשויות השונות עד שהשיג את כל האישורים לרכישת החווה. לאחר שהשקיע מאמצים רבים בשלוש מאות הדונם שלו, פקדו את החווה שורה של פגעי-טבע. הציפורים עשו שמות בנבטים ולעתים קרובות נאלץ לצאת לשטח מצויד ברובה ולירות עשרות כדורים השמימה כדי לגרש את הציפורים, אך הדבר לא עזר. לאחר נסיון ראשון שנכשל לא התייאש מולה והקים את חוות אשבול, שהכותנה שלה הייתה משובחת, והוא החל לראות ברכה בעמלו. אך בסופו של דבר גם חוות אשבול נתפרקה ואדמותיה חולקו בין הישובים הסמוכים. אז הקים יחד עם שותף את מפעל חייו - חברת "יעדים" - שעסקה בעיקר בגידול ירקות לתעשיית השימורים. מראשית דרכה של החברה ראה ברכה בעמלו. כל ידיעותיו, כשרונו ומרצו של מולה הושקעו בהקמתה ובטיפוחה של החברה. הוא הרבה בנסיעות לחו"ל, שם טרח לבחון מכונות חקלאיות שונות ולבדוק את כדאיות הבאתן ארצה, כדי ליעל ולשפר את העבודה ואת היבולים. את מיטב החידושים בעולם החקלאות בדק בדרך זו ויישם אותם בחברתו. שני עולמות חבק ואהב מולה, את עולם החקלאות ואת עולמו של צה"ל. בתחילת פברואר 1951 יצא לקורס קצינים במסגרת שירות מילואים. במהלך חייו השתתף בכל מלחמות העם על שלמותה ובטחונה של הארץ. גם בתקופות של שלום כביכול, היה מולה מעורה בחיי הצבא. לאחר מלחמת ששת הימים החל להקדיש שעות רבות מזמנו ללימוד תורת הלחימה ולעיון מעמיק בספרי מלחמה, על קרבות גדולים ומצביאים מפורסמים. כקצין היה מולה משכמו ומעלה, הן כבעל מקצוע והן כאדם. מפקדיו בכל תקופות שירותו שבחו אותו כבעל מקצוע מעולה וכבעל כישרון פיקוד טבעי וכושר מנהיגות. כאדם היה מולה אחד המפקדים המחוננים, שנאמר עליהם: "אלך אחריו באש ובמים". הוא לא נח ולא שקט עד שידע לבטח שכל חייליו מצוידים כראוי ולא חסך מאמץ כדי להשיג כל אמצעי העשוי להקל על חייליו. הוא היה מפקד ומנהיג מלידה ותרם רבות לצה"ל בחינוכם ובעיצובם של פקודיו. חייליו זוכרים אותו כאדם העשוי ללא חת, ישר והגון, נאה דורש ונאה מקים. במסגרת שירות המילואים עבר מולה קורסי מפקדי פלוגות חי"ר ושריון וקורס קציני חרמ"ש. כאיש משפחה היה מולה אב למופת, בעל מסור ובן נאמן. הוא ידע לעודד את ילדיו ולשמש להם משענת מוצקה, אך ידע גם לדרוש מהם, כפי שדרש מעצמו. הוא הקפיד לפצות את רעייתו על תקופות היעדרותו התכופות, עקב העבודה או עקב השירות הצבאי. גאה היה בה ונהג להתייעץ בה בכל ענייני המשפחה ובכל בעיות העבודה במשק. הוא היה איש שיחה נפלא ובזכות ידיעותיו העמוקות בתחומים רבים הייתה כל שיחה עמו בבחינת חוויה מהנה ומאלפת. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא מולה מיד ליחידתו. כשהגיע לשטח הכינוס הוטלו עליו משמות ארגוניות דחופות, שכן היה ידוע בכושר הארגון שלו. כשהגיעה החטיבה לשדה הקרב בחזית סיני, הוטלה מיד לקרבות הבלימה. הגדוד שמולה עמד בראשו נצטווה לתקוף את גשר פירדאן ובתום הקרב שרדו מהגדוד רק שבעה טנקים. בערב של אותו יום כינס מולה את האנשים שנותרו מתופת הקרב, הבהיר להם את מצב הכוחות, הסביר להם איך יתנהל הקרב למחרת היום. הוא עודד את הלוחמים והפיח בהם אומץ ורוח-קרב. למחרת היום הוביל את הכוח בסריקה ובהתקדמות זהירה לעבר גשר פירדאן. בשיקול דעת ובקור רוח פקד על תנועת כוחותיו ולמרות שהיה איש חרמ"ש ולא איש טנקים והייתה זו לו הפעם הראשונה שפיקד על גדוד טנקים, הוביל את הכוח בתבונה וביעילות והחזיר אותו כולו בשלום. בזכות זאת עלה המוראל בגדוד מעלה מעלה. ביום הרביעי ללחימה יצא הגדוד בציר "מאדים" לכיוון התעלה. בדרך נתקל בכוח אויב וניהל אתו קרב-אש ממושך. בצהרים התקבלה פקודה לנוע דרומה לעבר הגבעות, שמהן תקפו את גשר פירדאן יומיים לפני כן. כשהגיע הגדוד למקום נתגלה לו שהמצרים יצאו להתקפה רבתי. עשרות טנקים ומאות אנשי חי"ר מצרים נעו גלים גלים לעבר הגבעות. בגלל תנאי השטח לא יכלו הטנקים של מולה לצדד את קניהם ולהגיע למצב ירי וכשראה זאת מולה קפץ מהנגמ"ש שלו ובקת המקלע שבידו נקש על דפנות הטנקים, כדי לזרז את אנשיו שינועו קדימה במדרון לעבר המצרים. עוד הוא מתרוצץ בין הטנקים, נתקל בחוליה של חיילים מצרים, שהתחפרו בקרבת מקום, ונאלץ לנהל אתם קרב פנים-אל-פנים עד שחיסל אותם באש מקלעו. לפתע נראו המצרים מפנים את גבם ומתחילים לברוח, שכן תנופת הטנקים קדימה שברה למעשה את התקפת המצרים. על התנהגותו האמיצה בסערת הקרב, לרבות קידום הטנקים, ועל הקרב פנים-אל-פנים עם חוליית המצרים, הוענק למולה "עיטור המופת". למחרת היום, ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), בשעה שעלה בנגמ"ש שלו לעמדת תצפית על האויב, פגע פגז בנגמ"ש ומולה נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-טוביה. השאיר אחריו אישה, שני בנים ושתי בנות ואם.

משפחתו הוציאה לאור ספר לזכרו ובו סיפור חייו של מולה, סיפור הקרב שנפל בו ומדברי חברים ובני המשפחה עליו ועל מפעל חייו; כן נכתבו דברים לזכרו ועל דמותו בספרים, בכתבות, בעיתונות ובביטאונים שונים.


חזרה לספר הזיכרון


שיתוף:


הדפסה


סיפור חייהם של כל אחת או אחד מהנופלים נלקח מתוך אתר "יזכור" של משרד הביטחון וזאת באישור אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הבטחון. אם מצאתם טעות, או אם ברצונכם להעיר ולהוסיף למידע הקיים, ניתן לשלוח פניה ל"ספר הזיכרון" באמצעות הדואר האלקטרוני (zikaron@noal.org.il) בצירוף פרטיכם המלאים.
מערכת "ספר הזיכרון" תבחן כל פניה שתתקבל, ובמידת הצורך יבוצעו עדכונים בסיפור החיים.


ליצירת קשר


רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!