סיפור חייו
שמעון, בן עליזה ומימון, נולד בשנת תש"י (1950) במרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1956. בארץ למד בבית-הספר היסודי "מימון" בשלומי ובבית-הספר התיכון-דתי מקצועי "מרום ציון" בירושלים. שמעון היה נער חביב ועליז, ולדברי מחנכו בבית-הספר התיכון היה תלמיד צנוע וממושמע, והצטיין במקצוע הספרות. הוא היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד והרבה להשתתף בפעולות החברתיות השונות, שאורגנו במסגרת התנועה. אמנם היה מטבעו עליז ושובב אך ידע להיות רציני בגישתו לדברים הדורשים רצינות. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, נהג לסייע להם בעבודות הבית השונות ואף אהב לעזור לאחיו הצעירים בהכנת השיעורים.
שמעון גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1968 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים ועסק בהדרכת טירונים. מפקודיו דרש ביצוע מדויק של הוראותיו, ושימש להם דוגמה בחריצותו ובמסירותו לעבודה ובביצוע תפקידיו. חבריו ליחידה מספרים כי היה מקובל ואהוד על פקודיו ועל מפקדיו, מוכן תמיד לייעץ ולעזור לכל מי שפנה אליו והיה איש מקצוע מעולה וחייל אמיץ.
בשנת 1971, בתום שירות החובה שלו, השתחרר שמעון מצה"ל, והחל לעבוד כפועל מתכת. אחרי כן עבד כפועל אריגה בקיבוץ מצובה. עד מהרה התחבב על חבריו לעבודה ורכש לו ידידים רבים. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים הצטרף שמעון אל יחידת המילואים שלו, והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בסיני. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), בשעה שעסק בפינוי פצועים מהקרב בעיר סואץ, נקלע להפגזה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהריה. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.