שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

שמעון (צ'אנג) דיכטר

נפל ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24/10/1973)
מידע כללי

נפל ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24/10/1973)
בן 22 במותו
דרגה: סמל
יחידה: חיל שריון
מערכה: יום הכיפורים
מקום מנוחתו: קרית שאול (חלקה צבאית)
הורים: פנינה ודוד
יישובים: תל אביב-יפו
קנים/סניפים: קן בורוכוב
מעגל תנועתי: הנוער העובד

תל אביב-יפו
הנוער העובד
מידע כללי

נפל ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24/10/1973)
בן 22 במותו
דרגה: סמל
יחידה: חיל שריון
מערכה: יום הכיפורים
מקום מנוחתו: קרית שאול (חלקה צבאית)
הורים: פנינה ודוד
יישובים: תל אביב-יפו
קנים/סניפים: קן בורוכוב

סיפור חייו

שמעון (צ'אנג), בן פנינה ודוד, נולד ביום ג' באב תשי"א (5.8.1951), בתל-אביב ולמד בבית-הספר היסודי "ברנר" ובבית-הספר התיכון "קלעי", - שניהם בגבעתיים. שמעון היה ילד נוח, בן טוב וחבר להוריו, רגיש מאוד ומסוגר בעצמו. בילדותו אהב להתכנס בפינה ולקרוא ספרים; גם שירים היה מחבר לעתים. משהתבגר וגדל להיות נער יפה וגבה קומה, הפך להיות "אחד מהחבר'ה", פעיל בתנועת הנוער העובד ושחקן כדורגל נלהב. מספרים עליו חבריו לכיתה ולתנועה: "צ'אנג היה בחור תמים ורגיש. אנחנו קראנו לו "אשף השירים". גם "אשף הכדורגל" קראנו לו, כי היה באמת שחקן מצטיין. גם שיחק בנבחרת הנוער של הפועל רמת-גן, אלא שלא היה לוחם מטבעו, כפי שכדורגלן אמור להיות. אנחנו זוכרים איך נעלב עד עמקי נשמתו כאשר מישהו מהקהל קרא לו "חמור!", בעת שהחמיץ "גול" באחד המשחקים. מתי התחלנו לקרוא לו צ'אנג? לא זוכרים. נדמה כאילו כך קראנו לו תמיד. אולי השם נולד בעקבות סרט שראינו יחד, אולי בעקבות ספר שקראנו, אבל מה כבר חשוב? צ'אנג - זה היה השם שלו ושלו בלבד".

שמעון גויס לצה"ל בשלהי אוקטובר 1969, ומכיוון שהיה חבר בגרעין של תנועת הנוער העובד, התחיל את שירותו ב"של"ת" בקבוצת כנרת, ואחרי-כן יצא עם חבריו-לגרעין להיאחזות הנח"ל "קליה". יש בפי חבריו לגרעין סיפורים רבים על אותה תקופה "שהייתה היפה ביותר שידענו", כפי שהם אומרים. "לפני המסדרים", סיפר חביב, "כשהכל היה ערוך ומסודר, היה צ'אנג ישן מתחת למיטה". רפי: "את צ'אנג, לא היה קשה למצוא. אם ראינו רגליים מבצבצות מחוץ לאוהל, ידענו שצ'אנג ישן". פרוסט: "צ'אנג, אמת, היה בחור רגיש. אבל מה שנוגע לכושר גופני - לא היו לו מתחרים. הוא גם היה הצלף המשובח שלנו". רני: "צ'אנג לא היה טיפוס של מפקד. היה עדין נפש מדי. אף-על-פי-כן היה מ"כ משובח. היה לו חוש הומור שבזכותו כבש את לב חייליו. פעם, אני זוכר, אמר למחלקה להכין מסדר והוא שכח מכל העניין והלך לאכול צהרים. כשבאו אליו בטענות, אמר להם: "אם הייתי מ"כ טירונים, אוף! מה שהייתי עושה לכם". פרוסט: "עוד דוגמה להומור של צ'אנג. יום אחד קיבלתי גרילר מאמא שלי. צלינו תרנגולת ולמחרת הגרילר נעלם. חיפשתי וחיפשתי ואחרי שבוע מצאתי אותו עטוף מתחת למיטה של צ'אנג. אני כבר התכוננתי לנאום ארוך כשצ'אנג אמר: "תראה, מצאתי דורבן וחשבתי שיהיה לו מתאים הגרילר הזה". במסגרת שירותו הצבאי עבר שמעון קורס מ"כ רובאים, קורס מ"כים חי"ר וקורס צניחה. בתעודת השחרור שלו נכתבו המלים הבאות: "חייל טוב וממושמע. בעל יכולת אישית גבוהה".

בשלהי אוקטובר 1972, לאחר שהשתחרר ויצא לחיים האזרחיים, למד שמעון בקורס לתכנות מחשבים ואחר-כך עבד במחלקת המחשב של האוניברסיטה וביחידת המחשב של בנק הפועלים. באותה תקופה הכיר את חברתו יהודית "לאחר שדחה בנות רבות ויפות", כפי שמעידים חבריו. בשנת 1973 נשא את יהודית לאישה והזוג יצא לירח-דבש. עוד לפני שהספיק ליהנות מהימים היפים האלה, פרצה מלחמת יום הכיפורים ושמעון נקרא להתייצב כאיש מילואים. ביום השני למלחמה, יצאה יחידתו בשיירת טנקים ענקית לעבר חזית הדרום. צ'אנג ישב בזחל"ם המ"מ. בקרבת התעלה נפגע אחד הזחל"מים, וצ'אנג חילץ את חבריו הפצועים תחת אש כבדה. אחרי-כן עבר להילחם ב"זלדות" שהיו יעילות יותר. היחידה עברה קרבות קשים ובכולם הצטיין צ'אנג כלוחם אמיץ. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), כשהמלחמה כבר עברה כמעט, נכנסה היחידה לתוך העיר סואץ, שהיתה שקטה כעיר רפאים. ההפגזה הקשה של תותחי נ"ט מצריים הייתה בלתי צפויה. במכת האש הראשונה נפגעה ה"זלדה" של צ'אנג והוא נפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "צ'אנג הוכיח את עצמו כאיש מקצוע מעולה, אמיץ ומסור לעבודתו. הוא היה מקובל ואהוד בין חיילי היחידה ובלט ברצונו לעזור תמיד לחבריו;" כתב קרוב משפחתו, מוטי בן השש: ,כמה שאני אוהב את שמעון. הוא לימד אותי לבנות אווירונים וטנקים. בחתונה הוא היה עם חליפה תכלת. הוא היה יפה וגבוה. יש לו אף סולד. וראיתי ששבר את הכוס. כל הזמן אני אומר לדדי: 'דדי, אתה אוהב את שמעון?' אז הוא אמר לי: 'בטח, הרבה הרבה'. גם כן דדי שאל אותי: 'אתה זוכר בחתונה איזה חליפה הייתה לו?' אז אמרתי לו: "בטח, חליפת תכלת'. אני מתגעגע אליו הרבה הרבה. אז אף פעם הוא לא יחזור? אף פעם?"

לזכרו של שמעון הוציאה המשפחה לאור חוברת, ובה דברי חברים על דמותו.

בבית הספר "ברנר" בו למד, הוקם אולם לזכרו.


חזרה לספר הזיכרון


שיתוף:


הדפסה


סיפור חייהם של כל אחת או אחד מהנופלים נלקח מתוך אתר "יזכור" של משרד הביטחון וזאת באישור אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הבטחון. אם מצאתם טעות, או אם ברצונכם להעיר ולהוסיף למידע הקיים, ניתן לשלוח פניה ל"ספר הזיכרון" באמצעות הדואר האלקטרוני (zikaron@noal.org.il) בצירוף פרטיכם המלאים.
מערכת "ספר הזיכרון" תבחן כל פניה שתתקבל, ובמידת הצורך יבוצעו עדכונים בסיפור החיים.


ליצירת קשר


רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!