שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
אברהם, בן יצחק ורבקה, נולד בקיץ תרס"ז (1907) בדרהוביץ, בגליציה המזרחית בפולין. למד בבית הספר התיכון ולאחר מכן החל לעבוד בבית הזיקוק בגליציה. היה ציוני פעיל ונאמן.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה, התגייס לצבא האדום ולחם בקרבות הקשים. אשתו ובנו, שנשארו בעיר מגוריו, נרצחו בידי הגרמנים. בקרב על ורשה, בירת פולין, נפצע.
לאחר המלחמה שהה במחנה העקורים ברגן בלזן בגרמניה ושם המשיך בפעילות ציונית במסגרת הנוער העובד. בגרמניה נשא לאישה את סופיה, ועימה עלה כמעפיל באביב שנת 1947. בישראל התגורר בקרית חיים, והחל לעבוד במחלקת הייצור בבתי הזיקוק בחיפה.
ערב מלחמת העצמאות, היו מפעלי בתי הזיקוק במפרץ חיפה המפעל הגדול ביותר באיזור. עבדו בו כ- 2,400 עובדים, מהם 400 יהודים והשאר ערבים. אבטחת המקום היתה נתונה בידי 130 נוטרים, כולם ערבים, וכן חנתה במקום יחידה מהלגיון הערבי בפיקוד בריטי. למרות שחלק מהעובדים היהודים במפעל היו חברי ה"הגנה" לא ניתן היה לארגן שם יחידות התגוננות עם נשק עקב מספרם הגדול של הערבים והנוכחות הבריטית.
לאחר החלטת החלוקה באו"ם גאתה המתיחות בארץ אך בתוך המפעל המשיכו להתקיים יחסי עבודה תקינים בדרך כלל בין יהודים לערבים. ביום י"ז בטבת תש"ח (30.12.1947) בשעה 10.20 לפני הצהריים עברו אנשי אצ"ל בטנדר וזרקו 2 פצצות לעבר כמה עשרות פועלים ערבים שעמדו מחוץ לשערי המפעל. בהתפוצצות נהרגו 6 פועלים ערבים ועוד 50 נפצעו. כמה דקות לאחר מכן החלו ערבים רבים במפעל לפגוע בחבריהם היהודים, באמצעים שונים מכל הבא ליד. הפורעים הערביים פעלו באין מפריע ולעיתים אף בשיתוף פעולה מצד הנוטרים הערביים.
המהומות נמשכו כשעה ורבע. רק סמוך לשעה 12 בצהריים החלו לפעול במקום יחידות צבא ומשטרה בריטיות, שהביאו להפסקת ההתפרעויות. הבריטים פינו את העובדים היהודים שניצלו ואת הנפגעים. בתום אותו יום דמים התברר כי בטבח בתי הזיקוק נהרגו 39 יהודים, בהם אברהם, ועוד 51 נפצעו.
אברהם מת בגיל 40, הובא למנוחות בחלקת חללי בתי הזיקוק בבית העלמין בחיפה.
העתקת קישור: