שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
אהרן (רוני), בן דורה ואבנר, נולד ביום כ"ד בשבט תשי"ג (7.2.1953) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר על-שם צבי שפירא בתל-אביב, ואחרי-כן המשיך ולמד שנתיים בבית-הספר התיכון-מקצועי "שבח" בתל-אביב, ולבסוף למד שנה אחת בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר בחיפה. רוני היה תלמיד ערני, שובב ונבון, והיה אהוב על מוריו ועל חבריו. הוא התברך בתבונת-כפיים, בעיקר בתחום הנגרות, שבו השתלם כשלמד בבית-הספר התיכון ואף עבד בו לפני שגויס לצבא. הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד", נטל חלק פעיל בכל פעולותיה והקדיש לכך את מרבית זמנו הפנוי. הוא היה חובב ספורט נלהב והצטיין בענפי ספורט שונים. רוני היה נער עליז ואוהב-חיים. הוא השכיל למצות את מלוא התועלת מכל רגע בחייו ולהתחבב על הכל, בזכות עיניו המאירות וחיוכו המלבב. מטבעו היה סקרן וביקש לחקור ולתהות על מהותו של כל דבר שנקרה על דרכו. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו והיה קשור למשפחתו בכל לבו. כשלוש שנים עשה בגרעין "אצבר" של "הנוער העובד", ובמסגרתו התגורר תחילה בקיבוץ ארז, אחרי-כן בהיאחזות קליה שבבקעת-הירדן, ולבסוף בקיבוץ נח"ל-עוז.
רוני גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מפעילי מקלעים והתמנה למקלען, החל להשתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון". מלחמת יום-הכיפורים פרצה שבועיים לפני סיום הקורס. הוא היה חייל מסור ואחראי והתחבב מאוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק, שכינוהו בשם-חיבה "ציגי". במשך כל תקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו והקפיד לשמור על קשרי מכתבים וטלפונים עם הבית, כדי למנוע דאגה מבני משפחתו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נשלח עם חבריו לרמת-הגולן, שם השתתף בקרבות-הבלימה נגד הסורים. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע בקרב בתל-ג'וחדר ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, אחות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה.
העתקת קישור: