סיפור חייו
בן לאה וחיים, נולד ביום י"ג בשבט תרפ"ט (24.1.1929) בירושלים, למשפחה ותיקה בארץ. היה בן יחיד להוריו ואח לשתי אחיות. מילדותו היה שרוי באווירת תרבות ורוח של הקרבה עצמית בחינוכם המסור של הוריו, שהיו חדורי חלוציות. תחילה למד בבית-הספר העממי "תל-נורדוי" בתל-אביב ואחר-כך עבר לבית- החינוך בקריית-עבודה, בה ישבו הוריו, מראשוני המתיישבים והמייסדים של הקריה. משסיים את לימודיו בבית-החינוך עבר לגימנסיה "הרצליה" וסיימה בשנת 1947. היה בוגר המגמה החקלאית ואחד מהתלמידים המצטיינים של מגמה זו. עוד בהיותו בגימנסיה היה חבר פעיל ומסור ב"הגנה". מנעוריו היה חבר ב"נוער העובד" ומדריך שם. עם סיימו את חוק לימודיו בגימנסיה נשלח לקורס מ"כים. הוא חלם על המשך לימודיו ברצותו להיות אגרונום, אולם תחילה אמר להצטרף להכשרת צופי הגימנסיה אשר בדפנה.
בינתיים פרצה מלחמת-העצמאות והוא התייצב מיד לשירות והצטרף לחטיבת "גבעתי". השתתף בהגנת חולון וגם בקרבות הרבים והמרים על תל-א-ריש, יאזור וג'בליה. אחר-כך נשלח לשרונה להדריך בקורס טוראים, ומשם יצא לקורס מ"מים. השתתף בקרבות חזית הדרום. היה טיפוס של מפקד-חבר מסור לפקודיו. עליזות, הומור טוב - מצד אחד, וכובד- ראש ואחריות - מצד אחר ציינוהו בפעולותיו. בשעה שיחידתו בחטיבת "גבעתי" ירדה לדרום, הוא השתתף בליווי שיירה בשער-הגיא, בהוצאת הילדים מגת, בכיבוש יבנה הערבית, ומונה למפקד המקום. מלבד זאת השתתף בקרבות אל-קובאב וכיבושה, בקרב על גזר ועוד.
יחידתו נאחזה בגבעה 69 שממזרח לכביש החוף כדי לחסום את תנועת המצרים בו. הגבעה נתפסה ב- 8 ביוני 1948 והכוח החל להתבצר בה. ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948) הנחיתו המצרים הפגזה כבדה על המשלט ולאחר-מכן הסתערו עליו כוחות חיל-רגלים בסיוע שריוניות. אש האויב גרמה לנפגעים, להתמוטטות העמדות ולפגיעה בכלי הנשק. בלחץ האויב נסוג הכוח מהמשלט, ואיסר נפצע פצעים קשים מרסיסי פגז. הוא נאסף משדה- הקרב על-ידי ארבעה מחבריו, שנשאוהו למקום איסוף הפצועים על אף דרישתו כי יטפלו בפצועים אחרים. משדלקו אחריהם משוריני האויב ונושאי אלונקתו נפלו, שכב איסר בשדה-התירס עד אשר הגיעו חבריו בריצה, כי לא רצו להשאירו. על איסר לא נוותר - אמרו. על אף ייסוריו חייך אליהם ואחד מהם כתב עליו: "פצועים רבים ידעו לנשוך את בשרם בשיניהם ולרסן את כאבם, אולם איסר נוסף על כך ידע לחייך". שבועיים נאבק עם המוות. ניסה גם לעודד את הוריו שעמדו ליד מיטתו ועם השיר: "בין גבולות והרים ללא דרך, / בלילות חשוכי כוכבים, / שיירות של אחים למולדת, / בלי הרף אנחנו מלווים", איבד את הכרתו. איסר מת ביום כ' בסיוון תש"ח (27.6.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.