שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן יונה והדסה. נולד ביום ג' בסיון תשט"ז (13.5.1956) בקבוצת מסדה שבעמק-הירדן. הוא נקרא על-שמו של איתן הררי ז"ל, מן המובחרים שבצנחנים, שנפל על משמרתו ימים ספורים לפני לידתו. החיים על גבולה המזרחי של המדינה, שהופגז לעתים קרובות על-ידי האויב, השאירו את רישומם על נפשו של הנער וגם נטעו בו את ההכרה שיש להגן על המולדת, ויהי-מה. איתן למד שתי כיתות בבית-הספר היסודי שבדגניה ב'. אחר-כך עקרה המשפחה מן הקבוצה לנתניה, ושם סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'אלומות'. שנה אחת למד בבית-הספר המקצועי 'אורט' שבנתניה. מעייניו של איתן לא היו בלימודים. הוא העדיף את חיי-המעשה, לכן קיוה שהלימודים בבית-הספר הטכני של חיל-האויר בחיפה יתאימו יותר לאישיותו הדינמית וכאן יוכל לכרוך יחד תורה ומעשה. ומשנוכח לדעת, שעם סיום בית-הספר הטכני יהיה נאלץ לשמש בצבא כ'ג'ובניק' - והוא הרי השתוקק להיות צנחן-לוחם - נטש את הלימודים והתחיל לעבוד בחשמלאות-בניין ולהתפרנס מעבודתו.
איתן היה בחור מלבב, דיבורו שקט, פניו מחייכות תמיד וכולו אומר יופי והדר. כל-שעשה - עשה בלב חפץ, וההצלחה האירה לו פנים. הוא אהב את חיי החברה, את הבילויים, את העיסוק בתנועת 'הנוער העובד והלומד' שהיה בה חבר מילדות, ואת משחקי הכדורגל - שאל מגרשיו נהג ללכת עם אביו ועם אחיו.
במאי 1974 גויס איתן לצה"ל והתנדב לחיל-הצנחנים. ההצלחה במבחן-הקשה של האימונים והיכולת האישית שגילה בהם רוממו את רוחו, אולי אף סיחררו אותה. בגאוה הפגין, בשובו לחופשתו הראשונה הביתה, את המדים הירוקים של הצנחנים. אבל את הכומתה האדומה לא הספיק לחבוש. כחודשיים לאחר גיוסו - ביום ח' בתמוז תשל"ד (28.6.1974) - נפל איתן בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבנתניה. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.
העתקת קישור: