שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
אלחנן, בן אהובה וחיים, נולד ביום ז' באדר תש"ב (24.2.1942) בתל-אביב. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "הר נבו" בתל-אביב, ואחרי כן למד בבית-הספר התיכון-חקלאי "הכפר הירוק" ובפקולטה לחקלאות של הטכניון בחיפה. אלחנן היה תלמיד טוב, קרא הרבה והצטיין במלאכות-יד שונות. הוא אהב ריקודי-עם, וכן אהב לכתוב. הרבה מרגשותיו, חוויותיו והתרשמויותיו העלה על הכתב במכתבים הרבים שכתב. הוא היה חבר בתנועה המאוחדת ויצא עם חבריו לגרעין לקיבוץ ראש הנקרה. השנים שלמד בבית-הספר התיכון החקלאי "הכפר הירוק" היו מהשנים המאושרות בחייו. זמן רב אחרי-כן נהג לספר על "הכפר הירוק" בהנאה רבה. הוא היה קשור לחקלאות ולעבודת האדמה ולכן בחר ללמוד במגמה להנדסת מים ולחקלאות בטכניון בחיפה, ועבד כמהנדס-מים במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי.
אלחנן גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1960 ושירת בחיל התותחנים ובשריון. הוא עבר קורס קציני תותחנים, קורס מפקדי סוללות וקורס צניחה ושירת בתפקידים שונים בחיל התותחנים, לרבות קצין-סוללה וקצין עמדת תותחים.
במלחמת ששת הימים היה קצין ארטילריה באוגדתו של האלוף אברהם יפה והתקדם עם הגדוד שהגיע עד תעלת סואץ. אחרי כן שירת תקופות ארוכות ביחידות קרביות במסגרת שירותו במילואים ולחם במלחמת ההתשה. הוא היה חייל, קצין, מפקד ומדריך מעולה. חייליו העריכו את כושר הפיקוד שלו, את סמכותו ואת הידע המקצועי שלו בתחומי הארטילריה והשריון. הוא דרש הרבה מפקודיו, אך הם ידעו תמיד כי הוא דרש מעצמו יותר משדרש מהם. תמיד הקפיד על שלמות בביצוע, על דיוק ויסודיות ודבקות במשימות שהוטלו עליו או שנטל על עצמו. תשומת לב מיוחדת הקדיש אלחנן לחיילים שנפצעו בקרב, באימונים או בתאונות ביחידתו, ולא נח ולא שקט עד שווידא שהם זוכים לטיפול הטוב ביותר. אלחנן היה קשור מאוד למשפחתו. הוא אהב לטפל בבית ולטפחו, לתכנן ולבנות במו-ידיו רהיטים ואבזרים לבית, ולטפל בבנו הקטן. בבית מצא מרגוע ופנאי לטיפוח תחביביו: צילום ופיתוח תמונות. כמו כן הרבה בטיולים בכל רחבי הארץ. במלחמת יום-הכיפורים היה אלחנן מפקד סוללת תותחים שלחמה ברמת הגולן. ביום החמישי למלחמה הוטל עליו תפקיד חדש - קצין קישור ארטילרי לגדוד טנקים, שפרץ את קווי ההגנה של הסורים והסתער לתוך שטח סוריה. בתפקיד זה שירת אלחנן בקו הראשון, בכיוון אש הסוללה שלו ובכך סייע לגדוד הטנקים. בקרב הפריצה לתוך שטח סוריה ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי אלחנן היה מעמודי התווך של הגדוד, חביב על חבריו ועל פקודיו, הצטיין בחריצות ובחוש אחריות, היה בעל חוש הומור ורוח חברית. מפקד, מדריך, אב דואג, ההולך ראשון ונותן דוגמה אישית.
רעייתו, דליה קרח, כתבה ספר בשם "סיפור על אור ועל חושך", שהוא סיפור יחסיה עם בעלה. בספר כלולים מכתבים רבים, שכתב אלחנן לרעייתו בשנות היכרותם וחייהם המשותפים.
העתקת קישור: