שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן ויקטוריה ושלמה, נולד ביום י"ח באייר תרפ"ה (2.5.1926) בבגדד, בירת עיראק. שלישי בין שבעה ילדים. כשנולד ניתן לו השם אדוארד. במלאות לו 15 שנה נרצח סבו בידי פורעים ערביים ומאז נקרא על שם סבו - אליהו. בחודש ספטמבר 1927, אחרי מות האב, עלתה המשפחה ארצה והוא בן שנה וארבעה חודשים. בארץ למד בגן-ילדים, בבית-ספר יסודי ובגימנסיה "הרצליה", שהספיק ללמוד בה רק עד הכיתה השישית ומשם עבר ללמוד בבית-הספר החקלאי מקווה-ישראל. הצטרף לתנועת "הנוער העובד". היה מסור לתנועה ופעיל בה. אולם שאיפתו היתה לחיות בקיבוץ. בשנת 1942 התגייס לפלמ"ח, הירבה לטייל בארץ וחדר למקומות נידחים ושוממים. אליהו היה בהכשרה מגויסת בשדה נחום ובמשמר העמק, עבר אימון יסודי ונעשה "חבלן עצמאי". בשנת 1946 חזר לבית הוריו. למד בערבים ובשעות היום עבד כמפקח בניין.
אחרי החלטת עצרת האו"ם על החלוקה ב-29.11.1947 ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, נקרא לשירות בבית הקרן-הקיימת-לישראל שבבית דגון. במשך שבועיים היו מכותרים ומנותקים. לאחר שהגיעה לשם מחלקה של חי"ש נתמנה אחראי על הבית. משם הועבר עם קבוצת הפלמ"ח לחולדה, שירת בחטיבת "הראל", השתתף בפריצת הדרך לירושלים ונלחם על הקסטל - בקרבות ובזריעת מוקשים. השתתף בכמה קרבות בירושלים, לרבות הקרב על נבי-סמואל. היה עליז ואופטימי, חסון ורענן. חביב על חבריו, אף שנראה שונה מהם בהתנהגותו, כי שמר על "רשות היחיד" שלו. תמיד מצא עניין בדבריהם של בוני הארץ ומגיניה. עמד על דעתו בתקיפות וחבריו כינוהו משום כך בחיבה "אליהו סוס". היה עשוי ללא חת ושש לקראת סכנה. אגב אימוניו בפלמ"ח חדר פעם לכפר ערבי בסביבה עוינת ועמד מאחורי גבו של אחד היושבים בבית-קפה. התנהג בשקט לפני פעולת-קרב ולאחריה.
בקרב על קטמון נשלחו ארבעה חבלנים עצמאיים, והוא ביניהם, לפלס דרך. בשעת קפיצה מעל גדר נפצע מכדור אויב במצחו, ולפני שהספיקו להגיש לו עזרה ראשונה מת, ביום כ"ב בניסן תש"ח (1.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים.
העתקת קישור: