שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
אריה, בן רבקה ז"ל וצבי, נולד ביום י"ז באב תרצ"ה (16.8.1935) בגבעתיים, ולמד בבית-הספר היסודי בנחלת יצחק ובבית-הספר התיכון-מקצועי "פיטמן" בתל-אביב. אריה היה תלמיד חרוץ, בעל הבנה ויחס עמוק לספרות ולאמנות. במשך כל חייו הייתה הקריאה המעמיקה בספרים אחת ההנאות הגדולות שלו. הוא לא ויתר על קריאת ספר אפילו בשעות מאוחרות, אחרי עבודת לילה מאומצת. מגיל צעיר היה אריה חניך בתנועת "הנוער העובד" בשכונת בורכוב בגבעתיים. כאשר התבגר החל להדריך בני נוער בתל-ברוך ובגבעת עלייה. כמדריך היה אהוב מאוד על חניכיו. הוא טיפל בנוער במצוקה ובנוער שוליים, הקדיש מזמנו הפנוי לטיפול אבהי בבני נוער אלה והקפיד לערוך ביקורי-בית אצל חניכיו בשעות הערב, נוסף לעבודת יומו הרגילה, ולרוב - בהתנדבות. אריה היה בעל טעם משובח בספרות והצטיין ברגישות ליופי אמנותי. הוא אהב קולנוע ותיאטרון ונהנה הנאה עצומה מסרט טוב, או מהצגה משובחת.
אריה גויס לצה"ל בסוף מאי 1955 והוצב לחיל הקשר. הוא היה חייל למופת, מילא את כל תפקידיו בנאמנות ובמסירות והיה אהוב מאוד על מפקדיו ועל חבריו ליחידה.
לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר הוצב ביחידת מילואים ועמה השתתף במלחמת ששת הימים ובפעולות צבאיות רבות. אריה היה אדם שקט ורציני, איש משפחה מסור לרעייתו ולשני בניו ואהוב על חבריו לעבודה בעירית רמת-גן. בחיים האזרחיים ובצבא מעולם לא התלונן ולא דרש דרישות. איש המעשה היה, איש העבודה. במלחמת יום-הכיפורים פעל אריה בתפקיד קוון בגדוד הקשר של אחת מאוגדות השריון, שלחמה בסיני. הוא השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים, אחרי שסירב להישאר בבסיס עורפי, והיה בין אנשי הקשר של האוגדה, שלחמו קשה בקרב צליחת התעלה. עשר דקות לפני תחילת הפסקת האש, ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), נפגע אריה ונהרג בהפגזה על גשר ברוך בתעלת סואץ, בעומדו על משמרתו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושני בנים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי אריה היה בחור שקט, נוח לבריות ואיש צוות למופת, שביצע את תפקידו בדייקנות ובצניעות. הוא היה "עמוד התווך של מחלקת הקוונים" ביחידתו. מפקד אחר כתב, כי אריה היה אחד מטובי חייליו הוותיקים בגדוד הקשר של האוגדה. כולם ציינו את מסירותו ואת יחסי החברות, הראויים להערכה, שקיים עם מפקדיו ועם חבריו.
העתקת קישור: