שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן חוה ויהושע, נולד ביום ט"ו בשבט תר"ץ (13.2.1930) במוסקבה, בירת בריה"מ. בהיותו בן 10 חודשים עלו הוריו לארץ וישבו תחילה ברעננה ואחר-כך במושב רשפון. בנימין למד בבית-הספר היסודי המקומי. היה שתקן, צנוע וחרוץ, בקי בעבודות השדה מילדותו ואוהב אותן אהבת-נפש. באוקטובר 1944 יצא לדגניה א' בהכשרה הצעירה של "הנוער העובד", אולם בלבו נשאר נאמן למשק ביתו שאהב ואמר לשוב ולעבוד בו אחרי שנת-ההכשרה. בנימין התקשר מאוד לנוף החדש ותיארו רבות במכתביו להוריו. בקבוצה קיבל אימון צבאי ומילא שורה של תפקידים ב"הגנה".
עפ פרוץ מלחמת-העצמאות גויס לצבא מטעם קבוצת דגניה א'. הוא שירת בחטיבת "גולני" בחי"ש בעמק-הירדן וכך נתבטלו חלומותיו על שיבתו לכפרו. בנימין האמין כי סוף הניצחון לבוא. "חולם אני על השקט בארץ אחרי שנגרש את כל אויבינו," - כתב להוריו שהיה מסור להם בלב ונפש - "אז אקים משק בכפר, הרחק משאון". הוא השתתף במבצע תפיסת המשטרה בצמח ובקרבות שהתחוללו בסביבה. אחרי-כן נשלח לקורס מרוכז קצר לכלי "יורק להבות" (להביור) שיוצר אז לראשונה בארץ, והשימוש בו היה כרוך בסכנות רבות. בני חזר לדגניה בעצם הקרבות כמומחה לנשק זה והשתתף בקרב הקשה על הדגניות. בחופשה הקצרה שבילה בביתו אחרי הקרב נפרד מהוריו בברכה ותקווה כי ישוב "אחר הניצחון". הוא סירב להיענות לבקשת הוריו כי יישאר עוד יום, לחג השבועות, בטענו כי המקום בסכנה וכל אדם דרוש להגנתו. בנימין נפל בנסותו, לפי פקודה, את "יורק הלהבות". מיכל הדלק התפוצץ והוא נכווה כולו בפניו ובכל גופו. הוא הועבר לבית-החולים בטבריה וכעבור 18 שעות, ביום כ"א בסיוון תש"ח (28.6.1948) נפטר. הוריו שמיהרו לראותו שוב לא מצאוהו בחיים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בדגניה א'.
זכרו הועלה על דפי "בסער ביום סופה".
העתקת קישור: