שיתוף נר זיכרון
סיפור חייה
ברכה, בת יונה ואברהם חביב, נולדה בירושלים בי"ג בחשוון תרצ"ז (29.10.1936). היא גדלה והתחנכה בירושלים, הייתה ספורטאית ותלמידה מצטיינת, אחותם של ישראל, שלמה, עמרם, אבנר, יוסי, גאולה וסימה.
בהיותה בת 11 איבדה ברכה את אביה, שנהרג בהפגזה ירדנית במלחמת העצמאות.
כשסיימה את לימודיה בהצטיינות, עברה ללימודי תפירה בתיכון מקצועי. ברכה נודעה כאדם מסור וטוב לב, מחייכת תמידית, נדיבה מאין כמוה שעזרה בפרנסת המשפחה בעבודתה בחנות "כל-בו". כן הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד".
בשנת 1954 עברה להתגורר בקיבוץ נווה-אור, מיד עם היווסדו. היא שירתה בצה"ל בתקופת העלייה הגדולה מצפון אפריקה ומאסיה, והתנדבה לסייע בכל שיכלה - בקשיי הקליטה, בהקניית ידע ובאהבת הארץ. אימה העידה לימים כיצד סיפרה לה ברכה בגאווה, שעלה בידה לשכנע מספר משפחות ממעברת "פרדסיה" לבל יעזבו את הארץ.
ברכה נישאה לאלי עובדיה והייתה אמם של אבי, אורנה וחדווה. היא הייתה רעייה ואם מסורה, וכן הקפידה לשמור על קשר חם עם אמה, אחיה ואחיותיה. בביקוריה תמיד הביאה דגים ומתנות, וכשלא עלה בידה הייתה אומרת: "מה יש? ואני, איני מתנה?"
ביום שלישי ח' בסיוון תשכ"ח (04.06.1968), במהלך הפגזות כבדות מירדן, נפגעו משקים רבים בעמק הירדן - 13 איש נפצעו ושלושה נהרגו, בהם ברכה.
בת 32 במותה. ברכה הותירה בעל וילדים, אם, אחים ואחיות. הובאה למנוחות בנווה-אור. הייתה החלל הראשון שידע הקיבוץ.
אימה של ברכה כתבה דברי הספד, מבכה על נפול בעלה ובתה בנסיבות זהות. בסוף דבריה כתבה: "...מדי שנה בשנה ביום הזכרון לחללי מלחמת הקוממיות הייתה ברכה עומדת ובוכה לידי על קבר אביה. עתה, עולמי חרב... אבכה את שניהם. כאשר שכולתי שכלתי".
העתקת קישור: