שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
גדעון, בן חיה ויונה, נולד ביום כ"ז בשבט תש"ב (14.2.1942) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי בקרית שלום ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי "מקוה ישראל". מימי נערותו נמשך לבו אל החי והצומח. כאשר למד בבית-הספר היסודי הקים פינת טבע עם חבריו וחברותיו. ההצלחה האירה לו פנים וכאשר סיים את לימודיו נתבקש לתרום את הפינה לחדר הטבע של בית-הספר, וזכה על כך לתעודת הוקרה והצטיינות. בשל אהבתו הגדולה לטבע ולעבודת האדמה, הלך ללמוד בבית-הספר החקלאי, חרף הפצרותיה של אמו. הוא היה תלמיד חרוץ ומתמיד, ויותר מכל הצטיין במקצועות המכוורת. הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד", אהב לטייל והרבה להשתתף בצעדות. בטיוליו ובסיוריו נשא עמו תמיד את מצלמתו והרבה לצלם תמונות ושקופיות.
גדעון גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1960. תחילה התנדב לנח"ל ואחר-כן שירת בחיל הצנחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס לחובשים מחלקתיים.
לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר הוצב ביחידת מילואים והיה נקרא לתקופות של שירות מילואים וגם השתלם בקורס לחובשי תאג"ד. בימי מלחמת ששת הימים נמנה עם אנשי סיירת הצנחנים ולחם בקרבות לשחרור ירושלים ובקרבות ברמת הגולן. על השתתפותו במלחמה ב-1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". לאחר שהשתחרר וחזר לחיים האזרחיים הצטרף לקיבוץ אורים שבנגב. הוא עבד שם בפלחה ובגן הירק, אך בעלי-חיים הוסיפו למשוך את לבו והוא החל לגדל כלבים ולאלפם. בשנת 1968 נשא את חברתו סנדרה לאישה וכעבור ארבע שנים עקר מן הקיבוץ למושב בית-חנן ושם הקים לו משק ובו פרדס, לול, מטע פקאן ומכוורת גדולה. בלא הרף שקד על שכלול המשק ופיתוחו, ותמיד נמצאו לו סיפורים וחוויות מעיסוקיו הרבים. גדעון היה נמרץ, בעל יזמה ומעוף. חבריו אמרו עליו שהיה "מלא רצון להקיף הכול וכמו לחבוק עולם. הוא היה איש המעשה, נכון למלא כל משימה, בשקט ובאמונה, מבלי לשאול שאלות, מבלי להתמרמר ומבלי להשתמט". איש שיחה היה, גלוי-לב, ישר-דרך ובעל מצפון. הוא היה בן נאמן להוריו, בעל מסור ואב אוהב. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) נפל גדעון בקרב בציר "טרטור-לכסיקון", ליד "החווה הסינית". בימי המלחמה הראשונים לחם ברמת הגולן. אחרי-כן הועבר לחזית הדרום ושם סייע בקירוב גשר הגלילים אל עבר התעלה. כאשר נכנס למתחם של הארמייה השנייה כדי לפרוץ דרך לגשרים, קרבו אל הזחל"ם שלו שני טנקים ופתחו עליו אש חזקה מטווח קרוב. אנשי הזחל"ם השיבו אש ובמהלך הקרב נהרגו כולם וסמל גדעון בתוכם. תחילה נחשב כנעדר, אך לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושני בנים, הורים, אח ואחות.
הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, דברי זיכרונות ותצלומים.
העתקת קישור: