סיפור חייו
נולד בשנת תרע"א (1911) בנאשויז, פולין. עד שנתו ה12- התחנך ב"חדר" ובישיבה, למד בשקידה וגילה תפיסה מהירה והבנה מעמיקה. כשנפתח בעירו בית הספר העברי "תרבות" עבר ללמוד בו וסיים שם את לימודיו. יהושע היה בן הזקונים בבית הוריו, חלש ומפונק, אך עיניו החודרות שפעו פיקחות שמצאה את ביטוייה בצחוק והלצה תמידיים. מנעוריו היה חדור רוח חלוצית והיה בין מייסדי הסתדרות "גורדוניה" בעירו ופעל להתפתחותה. הוא סבב בעיירות, נאם, ארגן סניפים. כשנוסדה קבוצת "במעלה" ששמה לה למטרה לעלות לארץ-ישראל ולהשתתף בבנינה, היה בין הראשונים לצאת להכשרה, שם נתגלתה יכולתו הארגונית. בעבודות במזכירות הפלוגה בזדונסקה עשה רבות להטבת תנאי חייהם של החברים והיחסים ביניהם, ופעל אף בתחום התרבות. דרך יסורים ארוכה עברה על יהושע בדרכו לארץ-ישראל. חודשים רבים היטלטל בדרך, ומשהגיע סוף סוף ארצה מצא כי שערי המולדת נעולים בפניו. כשהצליח להיכנס, סבל חבלי-קליטה קשים. בגלל היותו חלוש וצנום אסר עליו רופאו לעסוק בעבודה גופנית, אך גם עיסוקו כגזבר הקבוצה מוטט את בריאותו והוא נפל למשכב. כשעברה הקבוצה לקרית ענבים הוכרח לעבוד בפקידות בעת שחבריו עבדו עבודה קשה ומפרכת. משהתחזק במקצת פנה לעבוד בכל עבודה ולא היה קץ לאושרו: החל להתלוצץ, להרבות בדיבור, נכנס לחדר משפחה וקיווה לחיים שלווים. בשל התמדתו וחריצותו היה בין החברים הקבועים שעבדו בסלילת כביש חדש באיזור. בשבוע השביעי בתפקידו זה, ביום ה' בכסלו תרצ"ח (9.11.1937), בצאתו עם ארבעה מחבריו לעבודתם, הותקפו החמישה על ידי כנופיית מרצחים ונהרגו במקום. הובא למנוחת עולם בקיבוץ קרית ענבים.
על שם החמישה שנפלו, נקרא כעבור שנה קיבוץ "מעלה החמישה".