שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן צבי וחוה. נולד ביום י"ב בכסלו תרצ"ג (11.12.1932) בביאליסטוק שבפולין. היה בן למשפחת פועלים והתחנך באווירה של עבודה וחיי ילדותו היו מאושרים. הוריו ניספו במלחמת השואה הנאצית ויוסי נתייתם מיד עם ראשית מלחמת העולם השנייה. דודו היה היחיד ממשפחתו שנשאר בחיים ולאחר השואה עלה לארץ בין עולי "אכסודוס" עם דודו ודודתו. חדשיים ימים היה באניה "אכסודוס" בים ומשראה את חופי ישראל הוחזר לחופי גרמניה. שם חיכו לעלייה. לבסוף עלה עם כל המשפחה דרך צרפת; זה היה בשנת 1947. עמהם חי כחדשיים אבל השתוקק לחיות בקיבוץ ואז הצטרף אל חבריו. בכל מקום שנמצא היה נמנה עם התלמידים המצטיינים. השתייך לתנועת "הנוער העובד". תחילה השתעשע ברעיון של היותו שחקן אבל עד מהרה נוכח לדעת שאין כשרונו מספיק לכך. עם ספר-הקריאה היה מבלה שעות רבות; את הספרות הקלסית הרוסית אהב במיוחד, אך ש"י עגנון משך את לבו והוא נאבק עם סגנונו. לבסוף הצטרף לחוג לספרות האיזורי. מתל-יוסף עבר לאשדות-יעקב בשנת 1949 עם חלק מחברת הנוער וכעבור שנתיים, במאי 1951, התגייס לנח"ל. אותה שנה הצטרפה לגרעין זה גם הקבוצה של עין-חרוד וגם נוער מבית-השיטה וקבוצה של יחידים שנתחנכו באשדות-יעקב. בגמר הנח"ל נשארו בכפר-סולד בתנאי של"ת. בתקופה זו נקשרו הקשרים בין מרים ויוסי ובשנת 1953 נשא אותה לאשה. באשדות הפך יוסי להיות איש גן-הנוי ובשנתיים האחרונות עבד בכרם. איש משפחה היה ומשפחתו היתה כל חייו. מעולם לא הרים את קולו לגעור בילדיו ותמיד התייחס בסלחנות לכל אדם. את החיים אהב יוסי והשרה שמחת-חיים על כל סביבתו. היה יוצא למילואים מדי פעם ובשירות-מילואים נמצא גם בזמן מלחמת ששת הימים. ביום א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967) נפל בעת הפגזה סורית על רכס תל-קציר. הניח אשה ושלושה ילדים. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית- הקברות שבאשדות-יעקב קיבוצו הוציא לאור עלון לזכרו. ב"כנרות", דו-ירחון של המועצה האיזורית עמק-הירדן הונצח שמו. בחוברת-הזכרון "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו.
העתקת קישור: