שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
נולד בשנת תרע"ח (1918) בלוצק שבפולין. בבית הספר התיכון למד במגמת טכנאות-שיניים. פעל בתנועת הנוער "גורדוניה" בעירו בשנים 1933-1936 ואחר-כך יצא להכשרה בדובנו, בזצ'וינסקה ובנמל הפולני גדיניה. ב-1938 עלה לארץ-ישראל והצטרף לגרעין של קבוצת דייגים המיועדת לקיבוץ נווה-ים שליד עתלית. ב-1940 עלה הגרעין על הקרקע ואחר עבר לגניגר לצורך הכשרה לחיי קיבוץ. יוסף היה חביב על כל מכריו, צמא-דעת, שוחר-מוסיקה ומחונן בקול ערב.
באוגוסט 1940 נשא אשה והימים ימי ההכרזה על הקמת הבריגדה היהודית. תגובתו על ההכרזה היתה: "זוהי המתנה היקרה ביותר שהוגשה לי לחתונתי". כעבור חודש ימים התגייס לחיל הרגלים הבריגדה ובמסגרת שירותו הגיע לאיטליה. תוך כדי השירות עלה בדרגות והגיע לדרגת סרג'נט (סמל). במכתבו מאיטליה לרעייתו, הזמרת יפה גוסטין (ירקוני), כתב: "מסתכל אני בשעוני והשעה שמונה. עוצם אני את עיני ורואה אותך יושבת ליד הפסנתר, מורכנת ראש, ומנגנת 'את חכי לי ואחזור' לסמיונוב, כי כך נדברנו: להקדיש בשעה זו ממרחקים איש לרעהו שירה רחוקה... וקרובה. הנה עולה גם שירתי. ההגיעה עדייך?" ביום ט"ו בניסן תש"ה (29.3.1945) יצא בראש משמר לבדוק בתים אחדים בעמק הסניו שבאיטליה כדי להיווכח שלא התגנבו לתוכם גרמנים. הוא ניגש עד גדות הנהר לבית אחד שכונה בשם "אלכסנדר", מקום שם נתקל המשמר באש שנורתה מתוך הבית, ואז נפגע ונפל. קרב-אש עז התלקח בין המשמר שמחוץ לבית לבין הגרמנים שבתוכו, אך המרגמות הגרמניות הכריחו את המשמר לסגת. הסרג'נט נשאר בשדה. כעבור כשש שעות מצאוהו הרוג והביאוהו למחנה. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראוונה, איטליה. הניח אשה.
שמו הונצח בספר "הבריגדה היהודית" וב"ראשונים" - חוברת זיכרון לחיילי הבריגדה.
העתקת קישור: