שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
ישי, בן רחל ושלמה, נולד ביום ו' באייר תשי"ד (9.5.1954) בתל-אביב. תחילה למד בבית-הספר היסודי "הר נבו" ואחר-כך סיים את חוק לימודיו היסודיים בבית-הספר היסודי "גרץ" בתל-אביב. הוא בחר להמשיך את לימודיו העל-יסודיים במסגרת מקצועית, ולפיכך הלך לבית-ספר תיכון-עירוני במגמה לחשמל, שבעיר הולדתו. בקיץ 1972 עמד בהצלחה במספר בחינות בגרות חיצוניות. ישי היה נער רגיש ושקט, חסון-גוף, בעל בלורית שיער ועיניים נבונות. הוא היה חבר בתנועה המאוחדת, השתתף בפעולותיה השונות וגם יצא למסעות, שערכו חברי התנועה ברחבי הארץ. שני תחביבים עיקריים היו לו; הוא היה חובב צילום מושבע ואף הקים לעצמו מעבדה לפיתוח ולהגדלת תמונות. תחביבו השני כרוך בפעילות התנדבותית; בהיותו תלמיד בבית-הספר התיכון, התנדב לסייע בסניף מגן דוד אדום בתל אביב. הוא השתתף בקורסים שונים של עזרה ראשונה, ועשה מלאכתו במסירות ובאחריות. על כל אלה היה בן נאמן ומסור להוריו.
ישי גויס לצה"ל בשלהי מאי 1972. כחבר וכמדריך בתנועה המאוחדת רצה תחילה לצאת להתיישבות בהיאחזות נח"ל קליה, שלחופו הצפוני של ים המלח. אך זמן קצר לפני מועד גיוסו, החליט כי הוא מעדיף לשרת במסגרת הצבאית הרגילה. כשבא ללשכת הגיוס נאמר לו, שייאלץ להמתין תשעה חודשים עד ליום גיוסו, אם לא ייאות להתגייס לאלתר, למחרת היום, לחטיבת "גולני". ישי נועץ באביו והחליט לבחור באפשרות השנייה. למחרת אותו יום התגייס והוצב לסיירת "גולני" במסגרת חיל הרגלים. רק בקשה אחת ביקש: הוא עמד על כך שדבר גיוסו החפוז לצה"ל לא ייוודע לאמו ולאחותו, וכשבא הביתה לאחר שני ימי שירות והוא לבוש מדים, הפתיע את שתיהן. לאחר סיום הטירונות נשלח ישי להשתלמות בקורס מ"כים. בגלל עבירת משמעת הורחק מן הקורס, אך הוא לא השלים עם סילוקו. הוא טען, שאינו רואה עצמו אשם, והסביר שלא התייצב לשמירה במשמרת הלילה משום שאיש לא דאג להעירו. הוא התעקש להוציא לאור את דבר צדקתו, ואכן הורשה בסופו של דבר לסיים את השתלמותו במחזור אחר של הקורס. הוא לא גילה להוריו את דבר השתתפותו בקורס; כפי הניראה ביקש להפתיעם בטקס סיום הקורס, אלא שמלחמת יום-הכיפורים שמה לאל את תוכניותיו. ישי היה אהוב על חבריו לנשק ועל מפקדיו. ספרו עליו ידידיו: "מה שהספקנו ללמוד ממנו, היו סיפורים אינסוף על הגדוד ממנו בא... החל בפטנטים מכניים שהרכיב על חגורו וכלה בסיפורי הצלחות מפורסמות של יחידתו. ישי שאף להגיע רחוק. קיווה שיבוא יום ויהיה בין הקצינים הגבוהים בגדוד". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה ישי בעיצומה של ההשתלמות בקורס המ"כים. הוא נשלח לחזית הצפון ולחם שם כרובאי ביחידת חיל-רגלים, שניסתה לכבוש את מוצב החרמון. מפקד המחלקה סיפר, שכאשר התקרבו החיילים אל המוצב, נאלצו להיצמד אל הקרקע בגלל האש הכבדה של הסורים. ישי לא היה מסוגל לשאת את המחשבה, שחברים מגדודו שוכבים פצועים בלא שתוגש להם עזרה רפואית. הוא פנה איפוא אל מפקדו ושכנע אותו להרשות לו להתקדם אל המוצב ולסייע ללוחמים, אך בסופו של דבר לא הצליח להגיע למוצב. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) נהרג ישי באש הכבדה של הסורים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו נקבע כי סיים בהצלחה את קורס המ"כים והוא הועלה לדרגת רב-טוראי.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בקרב על החרמון נפל בנכם ישי. הוא נפל זמן קצר לפני שעמד לסיים את קורס המ"כים. בתקופה שעשה ביחידתנו, הצליח לתרום לפלוגתו והיה מופת לחבריו במסירותו הרבה ובביצוע משימות בגדוד. בעודו רוקם תכניות נרחבות לעתיד... נפל".
העתקת קישור: