שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן דויד ולאה. נולד ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) בצ'נסטוחוב אשר בפולין. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1950. בהגיעו לגיל הלימודים למד מנשה בבית הספר היסודי "בארי" שבנוה שאנן ואחרי שסיים את לימודיו בו למד בבית הספר התיכון העירוני ג' שבמקום. השתייך ל"התנועה המאוחדת". ברמת יוחנן עבר קורס מדריכים והצליח מאד כמדריך. במסגרת "הפועל" שיחק בכדורגל והיה פעיל בקורס למדריכים זוטרים וראשי קבוצות בכדורסל. הוא התמיד בהשתתפותו בצליחת הכנרת ובמירוצים שונים. היה חבר בתנועת "הנוער לנוער" ובמסגרת זו נפגש בנערים שנטו לעבריינות מתוך ניסיון להכיר את אורח חייהם ולהשפיע עליהם להחזירם למוטב, לדרך הישר. היה עוסק באיסוף מטבעות ובולים והירבה לטייל ולשוטט במרחבי הארץ. מיד לבואו לבית הספר התיכון נקלט בחברת התלמידים והתבלט בה - וגם לא נמנע ממעשי שובבות וקונדסות. אך במשך הזמן הכירו בו כי מאחורי הלבוש החיצוני הרגיל יש בו בנער תכונות בלתי רגילות. אלו התבלטו כאשר ניצב בפניו אתגר אשר גירה אותו למאמץ שדרש את גילוי יכלתו. הוא היה מ"כ לדוגמא במסעות הגדנ"ע. הוא גילה יזמה באירגון ובסיוע ובעיקר ברגעי משבר בהתגלות ליקויים וקשיים. במקרים כאלה היה נוהג בבגרות ובאחריות וניתן היה לסמוך עליו ועל מעשיו. אישיותו הקרינה בטחון ושלווה על סביבו ובכיתה התייחס למקצועות שעניינו אותו במלוא הרצינות וממילא בקשר בינו לבין המקצוע קשר אמיתי - ואגב כך גם בינו לבין מורו. הרגשת אחריות מצדו התבלטה גם כאשר היה צריך להרגיע את הכיתה, להשליט שקט בה ולאחר איזה מעשה של שובבות. מנשה היה זה שפנה אל החבר'ה ואמר להם: "טוב, עכשיו מספיק!" אין פלא איפוא כי לאחר מכן מצא מנשה את מקומו בצבא בחיל הצנחנים. אף על פי שהיה בן יחיד להוריו, שכל משפחתם הושמדה בשואה, הצליח מנשה להשיג את מבוקשו במסגרת זו של הצנחנים והשתתף במלחמת ששת הימים בסיני וברמת הגולן. עם תום הקרבות עבר קורס מפקדי כתות וקורס קצינים. הוא הצטרף לסיירת ובתקופה "החמה" של פעילות החבלנים בעמק הירדן ובגדה המערבית השתתף במירדפים רבים, קשים ואכזריים שבהם נפלו טובי המפקדים של הצנחנים, כאריק רגב, גד מנלה, משה סטמפל ואחרים. הוא היה נערץ על פקודיו בשל יחסו אליהם ושימש להם דוגמא אישית. משמעת דרש מהם - אך מתוך הכרה. ידידות ונאמנות הראה להם ובדרכי נועם השיג את מטרותיו. הוא העדיף להסביר ולשכנע בצורה חברית ואכן מצא את הדרך אל חיילים שעוררו בעיות ולהפוך אותם לחיילים מסורים ונאמנים. במשך שירותו עלה בשלבי הקידום והגיע לדרגת סגן. ביום ד' במרחשון תשכ"ט (26.10.1968), כאשר הוביל את חייליו למחסה בשעת הפגזה גדולה, נפל בקרב על גדות התעלה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. מפקדו במכתב התנחומים להוריו כתב בין השאר: "היכרתי אותו היטב. ראיתי אותו באימונים ובמיבצעים. הוא היה קצין מצוין, מבין את תפקידו ומשתלט על האנשים והחומר. הוא שייך לדור הנפילים שעלה מתוך האש של השואה... אני בטוח שיותר מכל השפיעו עליו הסביבה הקרובה, הבית, ההורים. היה קשור למשפחה ורצה בשלומה. הבין שבתנאים שלנו בארץ הזאת מישהו צריך לעשות את העבודה הקשה ולא היה מוכן שמישהו יעשה את העבודה בשבילו... אני בטוח שכל מה שמנשה עשה, עשה למען הזולת. אנחנו חייבים להמשיך במקום שהוא הפסיק - אנחנו ואתם". בחנוכה תשכ"ט הביאה לדפוס מועצת התלמידים של בית הספר התיכון העירוני ג' שבחיפה חוברת בשם "הדים", אשר בה הוקדשו עמודים אחדים לזכרו של מנשה. על מנשה ולזכרו הופיע כשנה לאחר נפלו, בהוצאת הספרים "מוקד", ספר בשם "יש לי בן יחיד; אלוהים שמור לי עליו" מאת בנימין זאב יפת.
העתקת קישור: