שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן שרה ויחיאל, נולד ביום י"ח בטבת תרפ"ד (26.12.1923) בפולין, ובשנת 1934 עלה ארצה עם הוריו. אחרי שסיים ללמוד בבית-ספר עממי בתל-אביב הצטרף ל"נוער העובד" ופעל בו גם לאחר שבגר. חבריו קראו לו בחיבה "משה'לה". למרות הניגודים החריפים בין אביו ובינו בענייני השקפות חברתיות היה מסור מאוד למשפחה. כשהתנדב אביו לצבא במלחמת-העולם השנייה ונפל בשבי הגרמני, התמסר משה לעבודה מאומצת (היה פקיד בבנק האפותיקאי בתל- אביב) כדי לעזור לפרנסת המשפחה ולהיות אב ומחנך לאחיו ולאחיותיו הקטנים ממנו. מעמסת החובה והאחריות השרתה עליו רצינות שלמעלה מגילו. היה נוח לחבריו, ותרן בהליכותיו עימהם, צייתן לפקודות ונכון למילוי חובות, אם כי לא הסתיר תחת לשונו דעות ביקורתיות שהיו לטובת הנושא הנדון. משנת 1939 ואילך היה חבר פעיל ב"הגנה", בגיוס מלא בחי"ש המגויס בשנות מלחמת-העולם ואחר-כך זמן-מה בשירות הש"י.
למחרת החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ התייצב לשירות המולדת. תחילה שירת בהגנת תל-אביב וסביבתה ואחר-כך באחת הפלוגות בחטיבת "גבעתי". הוא עבר עם גדודו קרבות קשים בדרום, השתתף בקרבות לטרון ובדרום ובנגב הצפוני. סירב לקבל דרגות ותוארי-פיקוד, אך משימות נטל עליו ברצון ובהתנדבות. באחרונה היה מפקד ג'יפ ב"שועלי שמשון" ובעת נסיגתם תוך כדי קרב מבית-עפא נשאר עם מפקד הפלוגה, אריה קוצר, באחרון הג'יפים שחיפו על הנסוגים ושניהם נפלו בעלות הג'יפ על מוקש במבוא הכפר ביום ח' בתמוז תש"ח (15.7.1948).
ביום כ"ז בכסלו תש"ט (29.12.1948) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.
העתקת קישור: