סיפור חייו
בן ניסן ולאה. נולד ביום א' באלול תשי"ד (30.8.1954) בגבעתיים. סיים את לימודיו בבית-הספר 'אורט' סינגלובסקי שבתל-אביב במגמה של אלקטרוניקה. היה תלמיד טוב, מקובל ופעיל בחברה, חבר בתנועה המאוחדת בקן יד-אליהו. משה היה עליז וחברותי, שובב גדול ומארגן מעשי קונדס, אך היה גם רציני בגישתו לחיים ולעתים נהג להתבודד בחדרו. משה היה ישר ובעל-מצפון ואהב מאוד לעזור לזולת - עזרה זו היתה בעיניו חובתו הראשונה. היה בן מסור להוריו. תמיד נהג לבחור בדרך הקשה, הן בלימודיו והן בשירותו הצבאי; סדר מופתי ורצון עז היו מורי-הדרך שלו. את זמנו הפנוי הקדיש לשמיעת אוסף-תקליטיו הגדול, לקריאת ספרים, וסמוך לנפילתו התחיל לארגן אוסף-בולים מבולי ארץ- ישראל. את אהבתו הגדולה לארץ ביטא משה בנצלו את חופשותיו הקצרות מהצבא למסעות ולטיולים לאורכה ולרוחבה של הארץ - יחד עם חבריו מהתנועה, מבית-הספר ומהצבא. עם תום לימודיו עשה כשלושה חודשים בקיבוץ יטבתה, עם גרעין 'צאלה'.
משה גויס לצה"ל בנובמבר 1972 והתנדב לחיל-האויר. לאחר שסיים את קורס הטיס, הוצב ביחידה ששירת בה עד נפילתו. כטייס היה אחראי ומסור לתפקידו ודרש מעצמו ביצוע מדויק ומושלם של כל דבר שעשה, אף כי לא תמיד עלה בידו הדבר. שלושה חדשים לפני נפילתו הוענקה לו דרגת סגן.
ביום א', כ"ח באדר א' תשל"ו (29.2.1976) נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אח ואחות.
במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתבו מפקדיו מהטייסת: "...הכרתי את משה כטייס בשנה האחרונה ובכל פגישותי אתו התרשמתי תמיד מסגולותיו המיוחדות בהן זכה. כמפקדו ידעתי להעריך במיוחד את תכנותיו שהתבטאו במסירות, ידע, רצון ושיתוף פעולה. אכן היה טייס-קרב שידע והכיר את המערכת המורכבת שיזדקק להפעיל..."
"... לחבריו בטייסת גרמה נפילתו זעזוע קשה. הכרנו את משה היטב וידענו כי רצונו להצליח בטיסה היה חזק מאוד. הרבה הספיק לעבור במשך השנה שהיה בטייסת ובמשך הזמן התבלט ברצון ובנכונות למלא כל תפקיד שהוטל עליו על הקרקע ולהתקדם בשטח המקצועי..."
"...משה נקטף מעמנו בזמן שהיה בהתקדמות מתמדת, וראינו בו דוגמה לטייס שבכוח רצונו, אהבתו למקצוע, והתמדתו הגיע לרמה טובה של טייס ולוחם..."
לזכרו נטעו הוריו חורשה בהר-הטייסים שבמודיעין. מלגה על-שמו מוענקת בכל שנה לתלמיד נזקק בעבור הצטיינות בלימודים בבית-הספר 'אורט' סינגלובסקי שבתל-אביב.