שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן אטקה וצבי אוקסמן, נולד ביום כ"א בשבט תרצ"ג (17.2.1933) בתל-אביב. מוישיק גדל במושב "גני עם" בשרון, ולמד בבית-הספר היסודי בכפר מל"ל. לאחר סיום לימודיו בבית-הספר היסודי השתלם בעבודות מסגרות ושרברבות, אך את מרבית זמנו הפנוי הקדיש לעבודות נגרות ביתיות וראה בהן תחביב. כמו כן, עזר להוריו לפתח את המשק החקלאי. מוישיק היה חבר בתנועת הנוער העובד. הוא עבר קורס של מפקדי כיתות בגדנ"ע והוסמך כמפקד כיתה.
משגויס מוישיק לצה"ל, בסוף שנת 1950, הוצב לשרת בחיל-הים כמכונאי בשייטת. בתקופת שירותו בצבא עבר קורס קצינים והשתלמויות רבות אחרות. בשנת 1964 השתלם בבית-הספר להכשרת טכנאים, ולאחר מכן למד במשך ארבע שנים בבית-הספר להנדסאים שליד הטכניון (בשעות הערב). הוא עבר השתלמויות שונות במסגרת חיל הים בארץ ובחוץ-לארץ, והכשיר את עצמו לשרת כקצין אחזקה וכמפקד בתי-המלאכה למנועים במספנה שבחיפה.
מוישיק המשיך לשרת בצבא הקבע ובשנת 1973 מונה למפקד המספנה באילת. לתפקיד זה נבחר לאחר שנמצא כבעל תכונות וכשרונות, היכולים להבטיח הקמה טובה ומהירה של המספנה. ואכן, למרות הקשיים שעמדו בדרכו, עשה משה את המוטל עליו בנחישות החלטה ומתוך הכרה בצורך להעמיד תשתית אנושית ומבנים למספנה עובדת, וכל זאת בזמן הקצר ביותר. למוישיק היה ניסיון עשיר כמכונאי, ולחריצותו לא היה גבול. תמיד הצניע את דרגתו ועבד עם אחרון הטוראים לילות כימים, בכל עבודה קטנה כגדולה. הוא פתר בעיות רבות, שנתגלו במהלך ההפלגה, ועבד בלי הפסקה עד שאחרון הברגים היה במקומו. לאחר סיום תפקידו כמפקד מספנת אילת, מונה מוישיק לתפקיד מפל"ג מפקדה בזירת ים סוף, ובתפקיד זה שירת עד למוד פרישתו מצה"ל בשנת 1978.
כשהשתחרר מצה"ל נשאר עם משפחתו באילת, למרות הקשיים הזמניים במציאת עבודה מתאימה. הוא נקשר בקשר רגשי עמוק לעיר, ולא היה לו קל להיפרד ממנה. ואכן, מוישיק החל לעבוד בחברת "גל מרין" ומצא סיפוק רב בעבודתו. בחברה זאת, שעסקה בתיקון אניות - כמו בימי שירותו בצבא - עשה לילות כימים לתיקון מהיר ואמין של כלי השיט שהובאו לתיקון וכדי לשפר את תנאי העבודה ולקדם את האנשים בעבודתם.
משנסגר המפעל, הוא עבר לעבוד במכרות הנחושת "תמנע" בתפקיד מנהל שירותי ביצוע באגף התחזוקה.
בראשית חודש נובמבר 1982 נקרא מוישיק לשירות מילואים, כדי לשמש בתפקיד קצין שיפוט בכיר. כשאירע האסון בצור ובניין הממשל התמוטט וקרס על יושביו, היה סגן-אלוף (מיל.) משה אומן בין יושבי הבית.
ביום כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982) נהרג משה (מוישיק) בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הוא השאיר אחריו אשה ושני בנים, הורים ושתי אחיות.
בדברי ההספד לזכרו, אמר מפקד חיל הים: "גם לאחר יציאתך לגימלאות עמדת על כך שתמשיך לתרום ולתת מכוחך ומכישוריך וניסיונך לחיל הים ולביטחון ישראל. ...שתי תכונות אפיינו אותך: האחת מסירות נפש ללא גבול, והשנייה המופת של הפשלת שרוולים ונתינת כתף יחד עם אחרון הטוראים".
העתקת קישור: