שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן רוזה ואנדור. נולד ביום ב' בכסלו תש"ז (25.11.1946) בעיר טורגומורש, שבחבל טרנסילבניה ברומניה. בן יחיד להורים ניצולי שואה. את לימודיו היסודיים עשה בארץ הולדתו והיה תלמיד מצטיין, שוחר קריאה, חובב ספורט ופעיל בענפי הטניס, השחייה וההחלקה על הקרח. היתה בו אהבה לבעלי חיים והוא גידל בחצר ביתו כלבים ויוני דואר. כאשר הגישה משפחתו בקשה לעלות לארץ, פוטר אביו ממקום עבודתו ורוברט החל לספוג עלבונות ונידוי חברתי בתנועת הנוער הקומוניסטי, שממנה הורחק, ובבית-הספר.
הוא עלה לארץ עם משפחתו בחודש ספטמבר 1960. המשפחה קבעה את מגוריה בפתח תקווה ואילו רוברט הופנה על-ידי 'עליית
הנוער' לקיבוץ בארי, שם המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון. המפגש עם אורח החיים הקיבוצי ודרכו החינוכית היוו עבורו חוויה עזה של חופש פתאומי. במשך שתי שנות שהותו בקיבוץ הצליח להתערות בחברה הישראלית. בתום שנתיים שב לבית הוריו והמשיך את למודיו בבית-הספר התיכון-המקצועי 'עמל' בפתח תקווה. אולם בעקבות ההתנסות בקיבוץ, חל אצלו שינוי ערכים, שבעקבותיו לא החשיב ביותר את נושא הלימודים ותחת זאת עלתה בעיניו חשיבותו של הגורם החברתי. היה פעיל בתנועת הנוער העובד בפתח תקווה ושימש בה כמדריך. היה חובב הליכה ברגל ושאף להכיר ולחקור את הסביבה שבה חי. הוא המשיך לעסוק בפעילות ספורטיבית, שיחק בנבחרת הפועל פתח תקווה בכדורסל ולצד זאת למד אגרוף והיאבקות ושקד על פיתוח כושרו הגופני. במהלך אחד המשחקים נפצע בברכו, פציעה שהותירה אותו עם נכות, שבעטייה סירבו לגיסו לשירות בצה"ל. אולם רוברט נאבק על זכותו האזרחית לשרת ומאבקו הוכתר בהצלחה.
חרף הפרופיל הרפואי הנמוך שנקבע לו, הוא גויס לשירות חובה בצה"ל בנובמבר 1966 והוצב לשרת בחיל-המודיעין. במסגרת שירותו בפיקוד הדרום השתתף בהקמת הבסיסים בסיני.
לאחר שיחרורו מצה"ל בשנת 1969 עבד כטכנאי שירות לטלוויזיות בחברת אלקטרוניקה גדולה. בשנת 1971, במסגרת שירות המילואים, הכיר את רעייתו לעתיד - ציפי, שאותה נשא לאישה בקיץ 1973, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום-הכיפורים. לא מעט בשל אותה מלחמה, החליט רוברט לשוב וללבוש מדים והצטרף לשורות צבא הקבע בדצמבר 1974. בשנת 1976 עבר קורס קצינים, דבר שלא נתאפשר לו בעת שירותו הסדיר בגלל הפרופיל הנמוך. במסגרת שירותו בצבא הקבע מילא שורת תפקידים: בתחום המקצועי הייעודי; בתחום הפיקוד - כמפקד בסיס, כמפקד מרחב וכקצין מבצעים; ובתחום המטה ברמות השונות. תפקידו האחרון בצבא היה ראש מטה היחידה, בה החל את דרכו כטוראי ושם הגיע לדרגת אלוף-משנה.
בחוות-דעת ציין מפקדו את יכולתו המקצועית הגבוהה, את כושר הארגון שלו ואת נטייתו לשמש דוגמה אישית והדגיש שרוברט הינו קצין מסור ביותר, בעל כישורים ארגוניים בולטים, המתפקד ביחידה ביעילות ובהרמוניה והוא בעל רגישות גבוהה לנעשה ביחידה. תוך כדי שירותו בצבא הקבע למד באוניברסיטת בר-אילן לתואר ראשון בפילוסופיה ומחשבת ישראל, התעניין בהיסטוריה צבאית והרבה לקרוא ספרים. לצד השקעתו האינטנסיבית בשירות הצבאי ובלימודים, היה איש משפחה רגיש, מסור ואוהב חרף הסיגנון הסמכותי שנקט.
ביולי 1992 יצא רוברט לשליחות צבאית בחו"ל ושם נפל בעת שירותו ביום ח' בחשוון תשנ"ג (4.11.1992) כשלקה בהתקף-לב. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי סגולה בפתח תקווה. הניח רעיה, שתי בנות - מושית ומאיה, בן - נמרוד ואם.
ראש אמ"ן ומפקד היחידה העבירו למשפחה השכולה את תנחומיהם ומפקד היחידה כתב על האומץ הרוחני שרוברט ניחן בו. על עושרו הרוחני ועל "התמהיל של אנושיות ומקצועיות שהפכוהו לנכס ביחידה". כן ציין את צניעותו ואת מערכת הקשרים שיצר בתקופת שליחותו הקצרה. הוא תיאר את רוברט כ"אינטלקטואל אמיתי", שלכתו הותיר חלל ביחידה.
העתקת קישור: