שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בנם הבכור של שלומית ואבי. נולד ביום כ"ט בסיוון תשנ"ז (4.7.1997) בראש פינה. אח לעמית ורוני.
שי גדל והתחנך בראש פינה, דור שישי למתיישבים בוני המושבה. ילד חברותי ואהוב על הכול. מגיל צעיר דאג לזולת, וכך למשל כבר בגן הילדים עמד לצד חבריו כשהגננת העירה להם.
למד בבית הספר היסודי על שם שמחה חיים וילקומיץ ביישובו, ומכיתה ח' בבית חינוך משותף "הר וגיא" בקיבוץ דפנה. בחר במגמת תקשורת כמקצוע עיקרי, רבים הכירוהו בבית הספר, והוא היה אהוד על חבריו ועל מוריו.
הצטרף כחניך לתנועת "הנוער העובד והלומד" במושבה, וכשבגר יצא לקורס מדריכים צעירים.
את רוב זמנו הפנוי בילה בעשייה במועדון הנוער המקומי. כן עבד בחקלאות.
אהב לשחק כדורגל ואהד באדיקות את קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה". צפה בכל משחק מהיציע באצטדיון בחיפה ונסע גם למשחקי חוץ.
שי ניחן בכישרון מוזיקלי, אהב לשיר ולמד בעצמו לנגן בגיטרה ובאורגן. בכל הזדמנות עם המשפחה או עם חברים שלף את הגיטרה, ניגן ושר. מי שהאזין לו נסחף אחר קולו המרגש.
בדצמבר 2012 החל להתפתח קשר זוגי בינו ובין מעיין, נערה בת גילו תושבת מטולה, ומאז היו יחד. מדי חודש ציין את יום הנשיקה הראשונה שלהם במתנה או בברכה, ובימי הולדתה כתב לה ברכות ארוכות. "אתה החבר הכי טוב שלי, חבר הנפש שלי, מכיר אותי לפעמים יותר משאני את עצמי", כתבה. הוא החמיא ופרגן לה, ניגן למענה וכאשר היו רחוקים זה מזה, שלח לה הקלטות שלו שר ומנגן. היה כבן בית אצלה וכאח גדול לאחיה הצעירים.
לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, בחר להתנדב לשנת שירות למען ילדים ונוער בסיכון בפנימיית "אהבה" בכפר ביאליק. מנהל הפנימייה סיפר שהשקט הפנימי העוצמתי שלו חדר עמוק לעשייה למען הילדים. שי חינך אותם ועטף באהבה. בסוף השנה סיפר למנהל על שאיפתו לעבוד בעתיד עם ילדים ואוכלוסייה בסיכון ולעשות מהפכות גדולות בעולם הרווחה. לאחר שסיים את שנת השירות המשיך לשמור על קשר עם החניכים, להתעניין בשלומם, לבקר אותם ואף לארחם בביתו.
בנובמבר 2016 התגייס לצה"ל, ואחרי גיבוש התקבל לפלנ"ט צנחנים (פלוגה נגד טנקים, מכונה "עורב") בחיל הרגלים. במסגרת הכשרתו כלוחם יצא לקורס נהגים מבצעיים. בלט במקצועיותו ובמסירותו, וחברי הצוות סמכו עליו בלב שלם.
הם כינו אותו "אבא ואימא של הצוות", משום שבאמצעות עידוד וצחוק הקפיד לאחד ולחבר בין כולם ודאג להכיר לעומק כל אחד. סיפר אחד מצוותו: "כמו שהוא לקח את הגיטרה, והכניס את האקורד הראשון עם הפריטה ופתח את הפה, הלב שלי התרחב והתמלא, ותוך רגע כולנו יושבים סביב בביסל"ח, ושייקה מנגן לנו גיטרה, ולאט-לאט כולם מגיעים, אפילו הבנות של ביסל"ח, שהן היו קסומות ממנו".
בתום השירות קיבל אות "חייל מצטיין". אחרי שחרורו שמר על קשר עם חברי הצוות ויזם מפגשים חברתיים.
לאחר שחרורו מצה"ל, בשנת 2019, טס לטיול במזרח הרחוק עם בת זוגו מעיין ועם חברי ילדות. עם שובו ארצה עבד כדי לממן את הטיול הבא – וכך עשה כמה פעמים. כן צעד בשביל ישראל מדרום הארץ ועד צפונה.
שנת השירות בפנימיית "אהבה" העניקה לו השראה להירשם ללימודי עבודה סוציאלית, מקצוע שהתאים לו ביותר. לצורך מימון הלימודים עבד בחריצות בשלל עבודות בתל אביב, שם גר, ובכל מקום הותיר את חותמו. העבודה כעוזר הפקה בתוכנית הטלוויזיה הקומית "קופה ראשית" בתאגיד "כאן 11" הייתה בית חם עבורו. הוא עבד בחריצות, נתן את כל כולו והפך לחלק בלתי נפרד מהצוות. בעונה הרביעית אף הצטלם בכמה סצנות. "אחד שעוזר לכולם, נותן מעצמו, איש שיחה, לב ענק", כתבו עליו בהפקה.
בתחילת שנת 2023 חזר לצפון, שכר דירה בקיבוץ דפנה ולמד במכינת "חממ"ה" למדעי החברה והרוח במכללה האקדמית תל-חי. את לימודיו סיים בהצלחה וציפה בקוצר רוח להתחיל ללמוד לתואר ראשון בעבודה סוציאלית בשנת הלימודים האקדמית תשפ"ד. על בחירתו אמר לאימו: "לא מעניין אותי הכסף. אני צריך את מה שבלב".
שי שמר על קשר קרוב עם הוריו ועם אֶחיו. עמית סיפר שנפגשו מדי פעם בדירתו ושיחקו יחד כדורגל. כן סיפר על התמיכה שזכה לה ממנו – מתן הלגיטימציה לרגשות, האמפתיה, ההבנה, האמונה בכוח הפנימי וביכולת האישית והחיבוק. כשאחיו הצעיר רוני חלה בסרטן, שם אותו בראש סדר העדיפויות – שהה לצידו בבית החולים, חיבק, שיחק איתו, שר לו ושוחח עימו על החיים, על מוסר ועל צניעות, בלילות בלי שינה. "עטפת אותו בכנפי המלאך הנסתרות שלך", כתבה רותי, אחות סבתו.
שי בורך בשקט חיצוני ופנימי, העניק השראה והותיר רושם על סובביו בכל מסגרת. החזיק בגישה חיובית ומעולם לא התלונן. "הוא לא נשבר ותמיד המשיך עם הראש למעלה", סיפר חבר.
נשמה גדולה ומכילה עם לב ענק ורוח נתינה, נתן מעצמו לזולת בלי לבקש תמורה, תמיד לפני טובתו האישית. עם חוכמת חיים והסתכלות שונה, ראה את הטוב באנשים ורצה להפוך את העולם למקום טוב יותר. "בלב ידעתי שהוא מבין את החיים ואת העולם הזה קצת יותר טוב מכולם, הוא יודע מה נכון ומה צריך לעשות, איך לא לבזבז את הזמן על הכדור הזה ולעשות את הדברים החשובים באמת", סיפר חברו גיא.
אדם חברותי, שמר על קשר גם עם חברי הילדות והנעורים וארגן מפגשים עימם – "הדבק של החבורה", כדבריהם. את ביתו פתח לחברים קרובים ולכל חבר שנזקק לכתף תומכת. גם כשעבר בעצמו תקופות קשות, היה קשוב לצרות של החברים, שוחח עימם לעומק וידע לייעץ, לומר את הדבר הנכון וגם לצחוק יחד.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
כבר באותו היום גויס שי למילואים בצו 8 לעוצבת "חוד החנית". כמה ימים אחר כך כתב לבת זוגו: "מעיין, כל מה שחשוב לי זה שתשמרו על הביחד ותהיו שם אחד בשביל השני". אף שאמר לאימו שֶאַל לה לדאוג משום שיחידתו משויכת לצפון הארץ, בחודש דצמבר נכנסה היחידה לרצועת עזה, ולאימו כתב: "תמיד תשלחי לי אנרגיות חיוביות, והכול יהיה בסדר". כשיחידתו התקרבה אל הגדר, רגע לפני הכניסה לרצועה, וחששות ופחדים ממלאים את החיילים, ניגש אליהם אחד-אחד לשיחה קצרה כדי לעודד ולשפר את מצב הרוח. באחד המכתבים כתב למשפחה: "אני מרגיש את האנרגיות הטובות שנשלחות לי מהבית. אנחנו חזקים, תומכים אחד בשני ובמצב רוח טוב".
כן כתב מכתב לרכזת המגמה לעבודה סוציאלית: "אני אשמח שתמסרי מסר כללי ממני לשאר החבר'ה (הסטודנטים): אני בטוח שעוברת על כולם פה תקופה מורכבת ואולי המאתגרת ביותר שחווינו כיחידים וכעם מהיום שנולדנו. חלקנו קרובים יותר וקרובים פחות לאנשים אשר איבדו את חייהם ואת האהובים להם מכול. בזמן כמו זה, ללא קשר לדעות שונות, תפיסות חיים ומחשבות על לאן פניה של המדינה, הדבר החשוב ביותר הוא הביחד. לנסות ולמצוא כל פלטפורמה אפשרית בה ניתן לתת יד עוזרת ומחבקת ולהגיע להבנה אמיתית ש'כוחנו באחדותנו' איננה סיסמה ריקה מתוכן אלא המפתח שלנו כחברה להמשיך לדחוף את העגלה קדימה ולא לוותר לרגע על החיים שעכשיו והימים היפים יותר שעוד יבואו. תשמרו על עצמכם ותשמרו אחד על השני".
לבת זוגו מעיין אמר באחת משיחותיהם, כשהגיע הביתה ל"אפטר", שאינו מפחד מהמוות, משום שמאמין שהחיים ממשיכים להתקיים בכל אבן, בכל נחל, בכל עץ ובכל פרח.
במהלך פעילות בעיר ח'אן יונס שבדרום רצועת עזה נורה שי בשוגג.
רב-סמל ראשון שי טרמין נפל בקרב ביום י"א בטבת תשפ"ד (22.12.2023). בן עשרים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראש פינה. הותיר הורים ושני אחים.
ספדה אימו: "שי שלי, אלוף שלנו. נולדת כגיבור ונפלת כגיבור שלנו. אוהבים אותך, גאים בך ומצדיעים לך, גיבור שלנו. נוח על משכבך בשלום ושמור עלינו מלמעלה".
עמית אחיו ספד: "תן לי רק עוד פעם אחת שאשב עם חבר ואספר לו על איזה בן אדם מדהים אח שלי הגדול שי, ועד כמה הוא דמות משמעותית בחיים שלי, ושאם לא הוא – לא הייתי קרוב לעשירית ממי שאני היום, ואז אתה תיכנס, תצטרף לשיחה, ואני לא אצטרך להוסיף מילה, אתה פשוט תצדיק את כל מה שאמרתי ותכבוש אותו בדיוק כמו שרק אתה יודע, ואני אתפוצץ מגאווה מהצד ... אחי, עוד לא המציאו מספיק מילים שיוכלו לתאר מי היית בשבילי וכמה חשוב היית לי בחיי, ואני רוצה להגיד לך בפעם האחרונה ממולך פשוט תודה".
ספד אחיו רוני: "יהלום ישראל – תמשיך להיות היהלום והמלאך ששומר עלינו מלמעלה. אנחנו מתגעגעים אליך מאוד, ואני אישית מודה לך על כל ההקרבה והרגעים היפים שפיזרת לאורך חייך".
בת זוגו מעיין ספדה: "אהוב שלי, אהבת חיי, כל כך רציתי להתחתן איתך, להקים איתך משפחה עם ארבעה טרמינים קטנים, לראות אותך מניף אותם באוויר ומלא בגאווה ... אני מצטערת על כל רגע שלא ביליתי איתך, על כל שנייה ביום שלא נשמתי אותך ... תודה שהיית אתה, הכי טוב שהעולם הזה יכול בכלל להציע, הכי טוב שאפשר לבקש. יפה שלי, היית כל כך יפה. תודה שלימדת אותי לצחוק חזק יותר, לחייך רחב יותר ולאהוב עמוק יותר ... אני צריכה אותך כל כך. אתה הולך, והלב שלי הולך ביחד איתך. אני אוהבת אותך".
רותי, אחות סבתו, כתבה: "יצאת לאוויר העולם כשקַו של חסד וטוב נסוך על פניך. אם יש את נפשכם לדעת מהי עזרה הדדית, תמיכה ואהבה, אמרו: שי. אם יש בכם הרצון לדעת חברות מהי: שי".
כתבה רחלי, דודתו: "שייקי שלי, דרך העיניים הבוגרות והחכמות שלך למדתי לעסוק בעיקר ולא בתפל, לתת מקום לדברים החשובים באמת, לתת מהלב בלי אגו ולא לצפות לתמורה ממי שחשוב לנו באמת.. כל-כך שמחתי לראות אותך מתבגר ומתפתח, עם הרצון שתמיד הוביל אותך ללכת אחרי הלב שלך ולעשות את מה שאתה הכי רוצה... נוח על משכבך ילד שלי ושמור עלינו מלמעלה".
מפקד הפלוגה שלו בשירות הסדיר כתב, הלחין וביצע שיר לזכרו, "איש החלומות": "איש החלומות הולך לישון / בעולם עצוב בלי היגיון / מתכסה הוא בשמיכת פרחים / ובכל לילה אנו נפגשים // וכשנהיה לי כאן קשה / יושבים ביחד לקפה / אתה מסביר לי מה קורה / עם העולם הזה // לך תמיד הכול ברור / איך העולם צריך סידור / ולוותר פשוט אסור / וזה כל הסיפור // אחד אחד אתה זוכר / שואל אותי על כל חבר / אני עונה ומספר / ואיך הזמן עובר // וכשמגיע אור היום / נאמר שוב זה לזה שלום / נקבע כאן באותו מקום / בלילה בחלום // איש החלומות הולך לישון / בעולם עצוב בלי היגיון / שי נתת לי מתוך שינה / עוד שיחה איתך במתנה". השיר ניתן להאזנה באתר "יוטיוב" וב"ספוטיפיי".
פרק מיוחד של הסדרה "קופה ראשית" ששודר לרגל המלחמה בינואר 2024 הוקדש לשי.
משפחתו השיקה בעזרת חבר מותג בירה לזכרו שנקרא "טריפל טרמין", כדי לקרב בין חברים ולשמח, כפי ששי רצה בחייו. ההשקה התקיימה במועדון של קיבוץ מחניים במרץ 2024 בנוכחות בני משפחה, חברים רבים והצוות ששירת עימו.
באפריל 2024 התקיים טיול אופנועים לזכרו. הרוכבים לבשו אפוד זוהר עם הדפס של תמונתו וכיתוב.
באתר האינטרנט של מועדון "מכבי חיפה", שאותו אהד שי, הועלה דף זיכרון עם תמונתו. בתוכנית בערוץ האוכל ובאתר של ערוץ 13 סופר עליו ועל מתכון של התבשיל האהוב עליו – פלפל ממולא.
לזכרו הקימה משפחתו מצפה בראש פינה, במקום שאהב לשבת ולהתבודד עם פק"ל קפה. את המצפה כינו "האקליפטוס של שי".
העתקת קישור: