שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
שי, בן רחל ועמוס, נולד ביום ט' בחשון תשי"ג (28.10.1952) במעוז חיים. הוא למד בבית-הספר היסודי הקיבוצי במעוז חיים ובבתי-הספר "פרדס" ו"המתמיד" ברמת-גן. אחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון על-שם קלעי בגבעתיים. שי, שנתכנה בפי חבריו "שלטי פאי", היה תלמיד טוב ואהוב על מוריו ועל חבריו. לימים, כאשר נתבקש לספר את קורות חייו, כתב, ששנות לימודיו בבית-הספר התיכון היו שנות חייו היפות ביותר. הוא נמנה עם חניכי תנועת "הנוער העובד והלומד" וברבות הימים היה מדריך בקן גבעתיים. הוא אהב לשחות, היה מציל חובב וצלח שש פעמים את הכינרת, כן הרבה לטייל ברגל ולנהוג במכונית בכל רחבי הארץ. באחת מחופשות הקיץ נסע לטייל בארצות אירופה, וחזר משם גדוש חוויות. נערים שהכיר שם נתקשרו אליו ואל משפחתו בקשרי ידידות עמוקים. שי הרבה לקרוא על תולדות הארץ. "אתם", אמר פעם להוריו, "שבאתם לארץ והקמתם את המדינה, אינכם תופסים באיזו תקופה יפה חייתם, ואילו אני - איחרתי. כל מעשי הגבורה כבר נעשו, ותפקידנו - רק להחזיק בקיים". שי היה חברותי מאוד וקל מאוד להתיידד. חבריו חיבבוהו על עליזותו ועל חוש ההומור שלו ובדיחותיו המשעשעות. הוא היה נעים הליכות וטוב לב, רגשן וביישן מעט. עקשן היה, עמד על דעותיו וסירב להיכנע למוסכמות, גם בתחום הדת, ולכן חגג את חגיגת בר-המצווה שלו בקרב בני משפחתו, בלא כל טקס דתי. הוא אהב מאוד את בני משפחתו וכיבד את הוריו. לאמו, שהייתה מורה בבית-הספר שלמד בו, היה כמו יועץ.
שי גויס לצה"ל במחצית פברואר 1971 והוצב לחיל הרגלים, בחטיבת "גולני". לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים חי"ר, בקורס מש"קי חבלה ובקורס קציני חי"ר. שבועיים לאחר שנסתיים הקורס חלה בצהבת, הפרופיל הרפואי שלו הורד והוא נשלח להשתלם בקורס בסיסי לקציני מודיעין. בימי השירות הצבאי הסדיר סיגל לעצמו, כך כתב, תכונה של אדישות, שבעזרתה התגבר על הקשיים השונים. הוא שימש דוגמה לחבריו בסבילותו ובכישוריו, היה קצין מסור, אחראי ומילא את תפקידו כראוי. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". במלחמת יום-הכיפורים השתתף שי בקרבות נגד הסורים ברמת הגולן. בקרב שהתחולל ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) על מורדות החרמון, נפגע שי ונפל. על כי גילה גבורה במילוי תפקיד קרבי, תוך חירוף נפש, הוענק לו "עיטור העוז". בתעודת העיטור סופר כי בשמונה באוקטובר קיבל הגדוד פקודה לכבוש את מוצב החרמון. סגן שי פלטי ז"ל נסע בזחל"ם הפיקוד. תוך כדי עלייה לחרמון נתקל הכוח באש עזה ובשרשרת מוקשים על הכביש. סגן שי פלטי ז"ל התנדב לקפוץ מהזחל"ם, ותחת אש צולבת החל בפינוי המוקשים, שהיו זרועים לפני זחלי הטנקים. הוא הצליח לפנותם ואיפשר לכוח להתקדם מעט ואז נתחדשה אש חזקה לעבר זחל"ם הפיקוד, אשר שי הספיק לחזור אליו. שי איתר במדויק חוליה של סורים עם ר.פ. ג'י. במרחק עשרים מטרים, אשר כוונה את הירי לעבר זחל"ם הפיקוד. שי חטף מקלעון של פצוע, קפץ מהזחל"ם ופתח באש לעבר החוליה של הסורים. תוך-כדי ירי נפגע ונהרג. במעשיו אלה גילה אומץ-לב רב, קור-רוח, יזמה ותושייה. שי הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בתקופה שהיה בה ביחידתנו תרם רבות לגדוד במסירותו הרבה ובמקצועיות שביצע בה את תפקידו. ובעודו רוקם תכניות נרחבות לעתיד - נפל".
הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, דברי זיכרונות, מכתבים ותצלומים.
העתקת קישור: