שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
שלום (שלומה), בן מיסה ומשה, נולד ביום י"ח באב תש"י (1.8.1950) בבאר-יעקב. הוא למד בבית-הספר הממלכתי דתי "רבי שמעון בר-יוחאי" בעיר מולדתו. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר נאלץ לסייע לאביו בפרנסת המשפחה. הוא נמנה עם חברי תנועת "הנוער העובד והלומד", השתלם במסגרתה בקורס למסגרות ועבד בקיבוץ נצר-סירני. הממונים עליו שיבחוהו על חריצותו, על מרצו, על אחריותו ועל דייקנותו. שלום היה חברותי מאוד, נוח לבריות ואיש סוד נאמן. הוא היה אוהב אדם, לא שמר טינה והיה ותרן וסלחן. מעולם לא הסתכסך ולא רב עם חבר ותמיד מוכן לעזור לכל אדם גם במעשה וגם בעצה טובה. היה לו חוש הומור שובב ולפעמים אהב לעשות מעשי קונדס, אך ידע תמיד לא לחרוג מגבולות הטעם הטוב והיה הגון ולבבי. הוא לא היה בררן, הצטיין בפשטות והיה שמח בחלקו. צנוע היה בכל דרכיו, מסתפק במועט ומאיר פנים. הוא אהב מאוד את בני משפחתו, כיבד את הוריו, והחשיב את דעתם.
שלום גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1968 והוצב לחיל-האוויר. לאחר הטירונות השתלם בקורס לנהגות. הוא היה חייל טוב, אהוב על מפקדיו ועל חבריו. בתעודת השחרור מן השירות הצבאי הסדיר נכתב עליו שהיה "נהג טוב, מסור ויעיל מאוד בתפקידו".
אחרי שסיים את שירותו הסדיר חזר למשק ועבד שם כנהג משאית. במסגרת שירות המילואים הוצב לחיל השריון והשתלם בקורס לנהגי זחל"ם. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס שלום ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. במשך שמונה-עשר ימי לחימה, עסק בפינוי נפגעים ונטל חלק בקרבות הבלימה. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), בקרב שהתחיל בפרברי העיר סואץ, נפגע זחל"ם הפינוי שלו והחל בוער. הוא קפץ ממנו, פצוע ברגלו, ונכנס עם חובש היחידה לאחד הבניינים. בשעה שנחבש פגעה פצצה בבניין ושלום נהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר. אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שישה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.
הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת במעברת באר-יעקב.
העתקת קישור: