שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן גדעון ונחמה. נולד ביום י"ט בטבת תש"ח (1.1.1948) בקיבוץ בית-אורן. למד בבית הספר היסודי בקיבוץ והמשיך בכיתות ההמשך, בבית הספר המשותף בעין-כרמל. בתקופה זו התבלט כעמוד התווך של כיתתו ושל תא החטיבה במשק. אברהם נכנס לעבוד בענף המטעים ובו מצא את מקומו. לאחר נפילתו כתב עליו אחד ממוריו כדברים אלה: "אברמ'לה היה התגלמות יפה של הנוער המושרש בכל הסובב אותו בטבע, בחברה ובהיסטוריה. אם כי הייתי מורה שלו ארבע שנים - ורק מורה חלקי - הרי הכרתיו היטב. מה שאפיין אותו כתלמיד, הוא רצונו להיאבק עם החומר אשר הוטל עליו. במקצועות שלימדתי אמנם לא היה מהמחוננים ביותר, אבל מעולם לא התייאש. ברוח טובה, בחדוות יצירה ובאמביציה בריאה, נאבק תמיד וגם כשלא הצליח לא נפלה רוחו -- נוסף לתכונות אלו, ידע תמיד כלפי מורים וחברים להיראות במאור פנים וחיוך - - - ולעולם ללא רוגז". והמורה מסיים: "כפי שחי כן נפל בידיעת הסכנה והקושי, ללא רתיעה ומלא אמונה". אברמ'לה אהב את מקצוע ידיעת הארץ ואת לימוד הגיאוגרפיה ובנושאים אלה השתתף בחוגים שונים. טבעי היה שיצטרף לקורס ידיעת הארץ של החטיבה, קורס שנתן לו אפשרות לעסוק בפועל בכל הקשור בצומח ובחי, בגיאולוגיה ובארכיאולוגיה בכל רחבי הארץ. בקורס זה גילה את היפה באהבותיו - את אהבתו לטבע. בשנת 1966 סיים אברהם את לימודיו ורצה להמשיך עם כיתתו בצה"ל, אולם הוא נכנע לדרישות ויצא לשנת שירות מוקדמת, כמדריך בסניף תנועת "הנוער העובד והלומד" בגבעתיים. בימי מלחמת ששת הימים, לפני גיוסו, זנח אברהם את עבודת ההדרכה ובא הביתה כדי לסייע למעטים שנשארו בעומס העבודה. הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה שהוא נותר כאילו בחוץ, שעה שחבריו משתתפים כלוחמים ופועלים בחזית.
בראשית נובמבר 1967 גויס לצה"ל והתנדב לשרת בחיל הצנחנים. בכך הגשים את משאת נפשו. הוא שירת בסיירת הצנחנים, ולאחר שסיים קורס קצינים עבר לשרת ביחידת צנחנים. כצנחן השתתף בקרב כראמה ובפשיטה על נמל התעופה בבירות. בבית לא סיפר דבר על מעלליו, כי לא רצה להדאיג את הוריו. לאחר שהשלים קורס מ"כים וקורס קצינים, הוענקה לו דרגת סגן-משנה - ואז המשיך בקורס חבלה ובתפקיד מפקד מחלקה ירד לתעלה ומשם הועבר לבקעה. באפריל 1970 שוב נשלח לתעלה ושימש כמפקד סיור. במשך כל ימי שירותו היו ביקוריו החטופים בבית עומדים בסימן אהבתם הרבה של ההורים ואהבתו הוא אליהם. חיוכו העליז היה פיצוי-מה לציפיות הארוכות שציפו לו. את החבר'ה היה מקדם בטפיחה על השכם וכתום הארוחה בליל השבת היו מתאספים כולם בחדר, או מתפרקדים על הדשא כשהוא במרכז העניינים. שואלים שאלות, משוחחים בשקט ושופכים את ליבם בשירה. "הוא לא היה איש צבא מטבעו", אמרו עליו חבריו לצנחנים. "הוא היה פשוט אדם חי, אוהב ושמח". ביום כ"ד באייר תש"ל (30.5.1970), נתקל במארב מצרי על גדות התעלה ונפל. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בבית-אורן.
מפקדו כתב במכתב התנחומים להורים: "למפקדיו אבד קצין מעולה; לחבריו אבד חבר עליז, מלא מרץ ושמחת חיים; ולחייליו אבד מפקד מסור ונאמן. לארץ ישראל אבד סייר, שהטביע את חותם נעליו בכל שביליה".
ליום ה"שבעה" הוציא קיבוץ בית-אורן את עלונו "ניבים", המוקדש לאברמ'לה, וגם ב"שלושים" יצא עלון לזכרו; ביום השנה לנפילתו הוציא הקיבוץ לאור חוברת, הנושאת את השם "אברמ'לה גורן".
העתקת קישור: