שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן אריה והדסה. נולד ביום ב' בתשרי תשט"ז (18.9.1955) בעפולה, בן להורים חקלאים במושב כפר-יחזקאל שבעמק-יזרעאל. למד בבית-הספר היסודי במקום והמשיך בקבוצת-גבע השכנה. את בית-הספר התיכון סיים בחות-הלימוד שבעפולה, במגמה ביולוגית. כבר בגיל צעיר נרתם לעזרת הוריו במשקם וראה את יעודו בעבודה החקלאית. כחניך הנוער העובד (חטיבת בני המושבים) וחבר הגדנ"ע ערך טיולים רבים. אהב את הארץ, את צמחייתה ואת אבניה. את אהבתו זו 'תיעד', כעבור זמן, כאשר השתלם במלאכת הצילום, והוציא מתחת ידו צילומים נפלאים. היה אספן של גרוטאות-ברזל ואף השכיל לרתך אותן לצורות אמנותיות מרהיבות-עין. בכל עבודה שנזדמנה לידיו גילה כושר, שמחת-יצירה, מרץ ומסירות.
משהגיעה שעתו של איתמר להתגייס לשירות-חובה, באוגוסט 1973, התנדב ליחידה קרבית. בתנאי-האימונים המפרכים ובלחצים של חיי הצבא באו לידי גילוי הסגולות התרומיות שנתברך בהן, בתחילה היה ביישן, שתקן ולא נראה בשטח כמעט. אך אט-אט נפתח בפני חבריו, כשחוש-ההומור שלו ורוחו העליזה לא בגדו בו גם במצבים קשים. חבריו אהבוהו וידעו כי אפשר לסמוך עליו בכול, כי הוא נכון תמיד לעזור לזולת. לא התוכח ולא המרה את פי מפקדיו, מילא כל הוראה בקפידה, גם-אם ניצבו קשיים בדרך. עבר בהצלחה קורסים רבים: צניחה, סיירות, קשר, נהגי-טנקים, מש"קי-חבלה, קציני ומש"קי תול"ר. עלה לדרגת סמל, ונשקפו לו הישגים נוספים במסלול הצבאי. בעת השירות נפצע מכויות קשות למדי ואושפז בבית-החולים, אך נשא את כאביו בשקט, ואף ברוח מבודחת.
איתמר לא הספיק ליטול חלק במלחמת יום-הכיפורים, אבל בעת מלחמת ההתשה עם הסורים השתתף במבצע הגבורה לכיבוש שיא החרמון. כן נטל חלק בניסיון לחלץ את הילדים במעלות בעת התקפת המחבלים על העיירה.
בעת התקפת המחבלים על מלון 'סבוי' שבחוץ תל-אביב נקראה יחידתו של איתמר והוטלה עליה המשימה - להשתלט על המקום ולשחרר את בני-הערובה הלכודים. איתמר וחבריו חדרו בעד פתח המלון, כשאבק סמיך ואבנים מתמוטטות מקשים על החדירה. ובעוד הלוחמים עולים במדרגות המלון, פגע כדור של מחבל באיתמר והרגו. היה זה ביום כ"ג באדר תשל"ה (6.3.1975). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באדמת כפר-יחזקאל. בהלויתו השתתפו שר הקליטה, שלמה רוזן, שספד לו בשם הממשלה, וכן נציג עיריית תל-אביב ומאות מתושבי עמק-יזרעאל. השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.
מפקדו של איתמר כתב להורים השכולים: "איתמר היה אחד הלוחמים המבטיחים ביותר ביחידה: למרות שהשתייך לצוות הצעיר בפלוגה המבצעית, היה ברור שכושרו ויכולתו יתרמו רבות למבצעים הצפויים לו בעתיד. הוא היה איש השדה והשטח הטוב בצוות, והצטיין בכושרו לעשות כל עבודה קשה במרץ בלתי-נדלה ובאחריות. ראינו בו מועמד טבעי לקצונה בעתיד".
להנצחת שמו הוציאו המשפחה והמושב אלבום-זיכרון בשם 'איתמר'; באלבום זה נדפסו גם תצלומים נפלאים מצילומיו של איתמר.
העתקת קישור: