שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
אליהו, בן טובה ודוד, נולד בידינץ שבסרביה בה' באלול תרס"ז (15.08.1907). בן זקונים במשפחתו. מילדות עזר במאפיית המשפחה. בנעוריו הצטרף אליהו לתנועת הנוער "גורדוניה" והיה למדריך בה. הוא צירף נערים ונערות נוספים לתנועה, ויחד הקימו את קבוצת "מסדה".
בתנועת נוער זו הכיר את אשתו לימים, בת שבע, ובשנת 1932 עלו השניים עם הקבוצה לישראל. הם התיישבו בחדרה ועבדו את אדמותיה עד שנת 1937. בשנה זו הקימה הקבוצה את קיבוץ מסדה בעמק הירדן, במתכונת "חומה ומגדל".
אליהו האמין באידיאולוגיית הקיבוץ, היה מסור לרעיון הקיבוץ בארץ ישראל עד יומו האחרון. אהב את הארץ ואדמתה אהבת אמת ללא פשרות.
הוא עבד כמזכיר המשק וכחבר מזכירות איחוד הקבוצות והקיבוצים, חבר ועדת החינוך בעמק הירדן ובתנועת "האיחוד" בתל אביב. במקביל לתפקידיו האדמיניסטרטיביים, עבד במסירות רבה במטעי הבננות של הקיבוץ. בחודשים האחרונים לחייו פרש מהזירה הפוליטית, והתמקד בעבודה החקלאית.
בקיבוץ מסדה אליהו נודע בשל מסירותו ובשל שטחי התעניינותו הרבים - הבנתו הרחבה במוזיקה, בספרות ובנושאים רבים ומגוונים; אלה היו מאבני היסוד החינוכיים בקיבוץ. כן היה אליהו איש משפחה חם, אב מפנק ומחנך לשלושת ילדיו: טוביה, צביה ודוד.
בבוקר יום שישי כ"ט באדר תשכ"ח (29.03.1968) יצאו אליהו וחברי קיבוץ נוספים לעבודה במטעים. בדרכם על הטרקטור חזרה לחדר האוכל עלו על מוקש שהוסתר בשלולית מים. ארבעה מהנוסעים נהרגו, בהם אליהו.
בן 61 במותו. אליהו הותיר אישה, ילדים ונכדים. הוא הובא למנוחות בב' בניסן תשכ"ח (31.03.1968) בבית העלמין שבקיבוץ מסדה.
צוואתו של אליהו היתה: לעבוד, לשמור על הארץ ולהעניק לה, ותמיד להמשיך הלאה בשירה, שמחה ותקווה; כפי שהוא נהג כל ימיו. ילדיו ממשיכים את דרכו, ומקיימים את צוואתו.
העתקת קישור: