שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן חיה ויעקב-יוסף. נולד בשנת תרפ"ב (1922) בעיר בליגרוד שבפולין. אביו עלה בגפו ארצה בשנת 1924 והתגורר ביפו. בשנת 1925 העלה ארצה את אשתו עם חמשת ילדיו, ביניהם אריה בן השנתיים וחצי. כל הילדים קיבלו בבית חינוך לאהבת הארץ ומסירות לה. אריה, שנכנס ללמוד בית-הספר "תחכמוני", היה ילד נבון, רגיש וטוב-לב. היה חבר בתנועת "הנוער העובד", השתתף בפעילות ימית של "הפועל" בתל-אביב, ובעיצומם של מאורעות 1936-1939 הצטרף לשורות ה"הגנה". פעילותו בארגון המגן התרכזה בעיקר במסגרת הפלוגה הימית שבמרוצת הזמן היתה לחלק מהפלי"ם. בהיותו בן 16 שנים התנדב לנוטרות ושירת במשטרת הישובים העבריים של ראשון לציון בתפקידי סיור, שמירה על מיתקנים, מארבים וכיו"ב. מפקדיו מצאוהו לוחם מעולה, אמיץ-לב ובעל מזג נוח, שקט וצנוע. עם סיום שירותו במשטרת הישובים נקרא לאימונים יחד עם עוד כ"ב צעירים מן ה"הגנה" לקראת שליחות מיוחדת מחוץ לגבולות הארץ. ביום כ"א באייר תש"א (18.5.1941) נפרד ממשפחתו ולמחרת היום יצא עם חבריו לשליחות בלבנון שמטרתה פיצוץ בתי הזיקוק בטריפולי. ברדתם מסירות הפלישה עמדו הלוחמים להיחלק לשלוש כיתות: אחת לשמירה על הסירות, השניה לאבטחת מסילת הרכבת המובילה לבתי הזיקוק, והשלישית לביצוע החבלה. ואולם הפעולה לא בוצעה וסיבת הדבר לא נודעה עד היום. הלוחמים לא חזרו לבסיסם ועקבותיהם לא נודעו. בן 18 שנה היה אריה כשנפרד ממשפחתו ואליה לא שב.
אנדרטה לזכרם של "כ"ג יורדי הסירה" מוצבת בהר הרצל בירושלים וכן קרוי על שמם בית הספר לקציני ים בעכו.
העתקת קישור: