שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן פנינה ואליהו, נולד ביום י"ח באדר א' תרפ"ז (20.2.1927) בחיפה למשפחת-פועלים המעורה בארץ זה הדור הרביעי. במאורעות תרפ"ט, אשר בהם ניצלו הודות לגבורת אביו, נאלצו לעקור מדירתם שהיתה בסביבה ערבית אל בניין הטכניון ונדדו ממקום למקום עד אשר התיישבו לבסוף בשכונת-הפועלים קרית חיים. אריה למד תחילה בתלמוד-תורה בחיפה וסיים את לימודיו בבית- ספר יסודי בקרית חיים. כדי לעזור למשפחתו החל לעבוד בשנת 1940 כמתלמד בבית-חרושת לכפתורים. כעבור זמן עבר ל"סולל- בונה" ועבד שם כמכונאי. היה עליז, אוהב בדיחה ואוהב בריות ומקובל מאוד בחברה. היה חבר תנועת "גורדוניה" והדריך בה. מטעם התנועה נשלח להדריך זמן מסוים גם ב"קומונה" בתל- אביב. אחרי שובו לקרית חיים המשיך בהדרכה, וכחבר פעיל ב"הגנה" - הדריך בגדנ"ע.
על אף גילו הצעיר התגייס בשנת 1945 לחי"ל (אביו שירת אף הוא בצבא בפלוגת "סולל- בונה"). בלכתו לחי"ל אמר לאמו: "דבר זה שאבא הלך לצבא אינו פוטר אותי מללכת, ואם אני הולך אין זה עדיין פוטר אותך מלעשות כל מה שתוכלי ותעזרי לפליטים כמיטב יכולתך". אחרי האימונים הצבאיים שעבר בארץ ובמצרים עבר לאיטליה, גרמניה, הולנד ובלגיה (עם אביו נפגש בגבול אוסטריה-איטליה). כל תקופת שירותו בצבא שמר על קשר מכתבים עם חבריו ועם חניכיו בתנועה והיתה לו השפעה רבה עליהם. בימי היותו חייל הדריך גם בקן "גורדוניה" שהוקם לאחר השחרור בבריסל ועבד במחנות הפליטים. לפני שחרורו מהצבא, בהיותו עדיין באירופה, מסר את תעודותיו הצבאיות לאחד הפליטים כדי להעלותו ארצה באופן לגלי, ואילו הוא עצמו נשאר בחוץ-לארץ תשעה חודשים נוספים ועבד במחנות הפליטים, הכינם לעלייה לארץ ואימן אותם לקראת שירותם ב"הגנה". בשנת 1947 חזר ארצה ועד פרוץ מלחמת-העצמאות עבד בנמל חיפה.
עם החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, התגייס גיוס מלא והשתתף בקרבות רבים בסביבת חיפה כמפקד כיתה. לחם בבלד א-שייח', שם ביצע את פעולת-העונשין הקשה אחרי הרצח בבתי-הזיקוק. אריה הקפיד ביותר בשמירה על טוהר הנשק ודאג בשעת ביעור הרוצחים לבל ייפגעו בנשים וילדים. כן השתתף בקרב לשחרור חיפה (נכנס כראשון הכובשים לבית הנג'אדה) ובהגנת רמת יוחנן. אחרי-כן נשלח לקורס-קצינים, משם יצא בדרגת סגן והשתתף בכיבוש עכו ובמערכות רבות בצפון.
אריה נפל ביום כ' בתשרי תש"ט (23.10.1948) בקרב על משלט שייח'-עבד, ליד מנרה והיה בין הנופלים האחרונים. משלט שייח'-עבד הוחזק על-ידי כוחותינו. ב-22.10.1948, במהלך ההפוגה השנייה, תקפו כוחות קאוקג'י את המשלט במפתיע והוא נפל בידיהם. באותו יום תקפה פלוגת משוריינים של חטיבת "כרמלי" בניסיון לכבוש את המשלט מחדש, אך ללא הצלחה. למחרת נערכה התקפה נוספת, אך גם הפעם ללא הצלחה. הוא פקד על מחלקתו בהסתערות, אך אחרי יום שלם של עמידת גבורה מול כוחות עדיפים במספר - נאלץ לסגת. מפקד גדודו כתב על נסיגתו זו: "על-ידי אומץ-לבו העשוי לבלי חת ועל-ידי השליטה בעצמו ובאנשיו איפשר אריה לרבים מאנשיו לסגת בעוד זמן ולהינצל. הוא, כמפקד במלוא מובן המלה, היה האחרון שעזב את האונייה הטובעת. אך לא זו בלבד שהציל חיי רבים במותו (בחפותו על נסיגתם), הוא סלל בגופו את הדרך לשחרור הגליל..." הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.
העתקת קישור: