שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
אריה, בן אנה ועמנואל, נולד ביום י"א בניסן תש"י (29.3.1950) בקרקוב שבפולין, ועלה ארצה עם הוריו ועם אחיו התאום בשנת תשי"ז. הוא למד שישה חודשים בכיתה א' בעיר הולדתו שבפולין, וכשהגיע ארצה נשלח למוסד "ויצ"ו" בירושלים, שם למד עברית. כשהשתקעה משפחת טאובה בחולון, החל אריה ללמוד בכיתה ב' בבית-הספר היסודי "כצנלסון". הוא המשיך בלימודים על-יסודיים בבית-הספר התיכון על-שם קוגל בחולון, ובקיץ תשכ"ח עמד בהצלחה בכל בחינות הבגרות. פנים חייכניות, עיניים חומות ועירניות, נפש אוהבת חיים - זו הייתה דמותו של אריה למן היותו נער רך. הוא למד בנקל את השפה העברית, וחודשים אחדים לאחר עלייתו ארצה כבר היה ישראלי לכל דבר. בבית-הספר היסודי הצטיין בלימודיו, ומוריו ורעיו לספסל הלימודים אהבוהו בשל אופיו הטוב והתנהגותו הנאה. גם בבית-הספר התיכון עשה אריה חיל בלימודיו: הוא בחר במגמה ריאלית, והצטיין בבקיאות רבה בלימודים. מוריו ניבאו לו קריירה מדעית. סיפר אחד מהם: "אריה היה תלמיד מצטיין ובלט בכיתתו. נוח היה, ידידותי, צנוע, הטוב שבכולם. תמיד היה נכון לעשות מעל לנדרש, מעולם לא התמרמר ולא התלונן. לעתים רחוקות אפשר לפגוש נער משוחרר מרגשות קנאה, יוהרה והתנשאות. אני לא מצאתי בו חסרונות. אישיותו הייתה התגלמות האצילות והכישרון". אריה תרם רבות לחיי החברה בבית-ספרו, ותכופות העשיר תכניות ומסיבות כיתתיות בהופעתו המוסיקלית. כמו כן השתתף בכל פעילות שנערכה במסגרת הגדנ"ע, והיה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". אהבה רבה רחש למוסיקה; כבר בהיותו ילד בן שמונה החל ללמוד נגינה בפסנתר, בקונסרבטוריון על-שם פרופ' שור בחולון. אריה שקד על נגינתו והתמיד בלימודים עד אשר, בהיותו בן שמונה-עשרה, הוענקה לו תעודת גמר מטעם המוסד. אוסף בולים גדול היה לאריה, והוא עסק גם בצילום. מלאכת כפיים הייתה קרובה ללבו, והוא קישט את בית הוריו בעבודות שונות, מעשי ידיו. פעילותו הרבגונית כללה גם ספורט. הוא היה חובב ריצה והצטיין גם בשחייה. נער בוגר ואחראי היה אריה במלאות לו שמונה עשרה, בן מסור ונאמן להוריו, ואח אוהב לדן, אחיו התאום. דן, גויס לצה"ל בתום לימודיו העל-יסודיים, ואילו אריה החליט, בעידוד מוריו ומחנכיו, להמשיך בלימודים.
אריה הצטרף לעתודה האקדמית במחצית יוני 1969, ולמד בחוג למדעי הטבע באוניברסיטת "בר אילן". במהלך לימודיו בחר אריה להתרכז בתחום הכימיה, ובקיץ תשל"ב הוענק לו תואר "בוגר". בחופשות מן הלימודים באוניברסיטה, השתלם אריה בקורס מ"כים ובקורס קצינים. כשסיים את לימודיו, הוצב בחיל התותחנים והשתלם בקורס לקציני תותחנים. בסיום הקורס קיבל קצינות, והועלה לדרגת סגן. הוא היה חייל מעולה, אחראי ומסור לתפקידו. מפקדיו ידעו, שאפשר תמיד לסמוך עליו; פקודיו הוקירו את יחסו החם והלבבי אליהם. מלחמת יום-הכיפורים פרצה תשעה חודשים לפני מועד שחרורו של אריה מהשירות הסדיר בצה"ל. בקיץ תשל"ג ובימי החגים התכונן אריה במרץ לבחינות הכניסה לחוג למדעי הטבע באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא היה נחוש בדעתו להמשיך בלימודים לתואר "מוסמך". בעיצומו של יום הכיפורים נשלחה יחידתו לחזית הצפון, ואריה פעל כקצין מבצעים ברמת הגולן. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בתקופה הקצרה שבה עבדנו יחד, התרשמתי עמוקות מאישיותו של אריה כאדם וכקצין. אריה ז"ל השקיע מרץ בעבודתו, בלא הפוגה. בכל בעיה טיפל מיד, חסך מעצמו שינה, ועבד עד לשעות הקטנות של הלילה. חייליו ומפקדיו אהבוהו. כאיש צבא דרש הרבה מפקודיו, וכולם כבדוהו כי ידעו, שלא דרש מאחרים מה שלא קיים בעצמו. חבל על דאבדין".
העתקת קישור: