שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בנימין, בן זילפה ונתן, נולד בשנת תש"ח (1948) בסננדאג' שבאיראן ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1950. הוא למד בבתי-הספר היסודיים "כצנלסון" ו"גורדון" ובבית-הספר התיכון "תגר" באשקלון. הוא היה תלמיד שקדן ומצטיין והגם שהתקדם ללא-קשיים - לא הקל ראש בלימודים. אך גם כאשר נתקל בקשיים - לא רפו ידיו. חבריו העריכוהו ומוריו חיבבוהו וחזו לו עתיד מבטיח. הוא התעניין בעיקר במקצועות הקשורים במתמטיקה, נהג לחבר להנאתו שאלות ובעיות מתמטיות ותמיד שש לסייע לחבריו בתחום זה. ברבות הימים המשיך ללמוד באוניברסיטה וקיבל תואר ראשון בכלכלה ובסטטיסטיקה. הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" וברבות-הימים הדריך בקן באשקלון. הוא נטל חלק פעיל במסעות ובטיולים של הגדנ"ע ברחבי הארץ, שהייתה מוכרת לו היטב ואהובה עליו. הקשר העמוק לארץ ולעם בא לידי ביטוי באהבתו לריקודי-עם, בתקופה שלמד באוניברסיטה. הוא אהב מוסיקה והיטיב לנגן בחלילית. בנימין היה נוח לבריות, עליז, שובב ואוהב מעשי קונדס. בן נאמן היה להוריו ומסור למשפחתו, לאחיו ולחבריו, שכינוהו בשמות-חיבה "בני" ו"ג'ינג'י". הוא היה אדמוני ויפה-מראה, ובתקופה האחרונה לחייו גידל שפם מטופח.
בנימין גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1967 והתנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות ולאחר שסיים קורס למקצועות הטנק, השתלם בקורס למדריכי שריון. אחרי-כן נשלח ליחידת שריון מובחרת ומילא בה תפקידים מבצעיים ותפקידי-הדרכה והוענקה לו דרגת סמל. הוא היה חייל מצוין וחבר נאמן. מפקדו ציין, כי הוא "בלט במסירותו ובדבקותו במטרה". בשיחות ובמכתבים הרבה בני לדבר על אהבתו לטנק ולשריון בכלל והדביק את חניכיו באהבה זו.
לאחר השחרור המשיך בני את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. בהתלהבות יצא לתקופות של שירות-מילואים ביחידה המובחרת, אך תמיד השתדל שלא להדאיג את הוריו וניסה להרגיעם אפילו כשהיה נתון בסכנות. במלחמת יום-הכיפורים השתתף בני עם יחידתו בקרבות השריון בסיני. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפגע ונהרג בקרב על כיבוש "אורחה" בגדה המערבית של תעלת סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשקלון. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב חברו: "הוא נפל כגיבור אמיץ. הוא היה גבר לעניין. בני היה אחד מן הטובים ביותר".
העתקת קישור: