סיפור חייו
בן מרים וקלמן, נולד ביום י' בכסלו תר"ץ (12.12.1929) בתל-אביב. בשנת 1943 סיים את בית-הספר היסודי "השחר" בתל-אביב ולמד שנה נוספת בבית-הספר המקצועי "שבח". בשנת 1941 הצטרף ל"נוער העובד". אחר-כך עבד כשוליה בבית-החרושת "סדן" בעבודות-מתכת. בערבים השתלם בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין. היה ממייסדי גרעין ההכשרה "הגיבורים" בחולתה. תחילה נמנה עם קבוצת "אלומות" ויצא ליסד גרעין עצמאי. היה מסור לרעיון הקבוצה וער לבעיותיה. הוא הצטרף להכשרה מגויסת ביגור ונטל חלק בכל פעולות המאבק בסביבה.
עם תחילת מלחמת-העצמאות עבר לשירות מלא ולחם בשורות חטיבת "יפתח" והשתתף בקרבות בחיפה, ראש פינה, מלכיה, צפת ובכל הקרבות בסביבתה. בקרב על חיפה נשא על גבו חבר פצוע למרחק קילומטרים, וכך הצילו. היה בעל מרץ ויוזמה, אמיץ-רוח ומילא תפקידים חשובים וקשים. רודף שלום ועוזר לזולתו. הצטיין בפעולות קרביות ועודד את חבריו. להוריו אמר: "אני ה'גדעון' היחידי ואילו היו לכם עשרה בנים, כולם היו הולכים". לפני צאתו לדרכו האחרונה טען לפני הוריו: "עלי לפתוח את הדרך לירושלים הנצורה, כדי שאחי - הנמצא שם - יוכל לבוא אלינו לחופשה". "היום הזה אינו משנה דבר," כתב ביום הולדתו הי"ח, "רק המעשים הם המשנים..." ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948) נפל בראשון לציון בנפול פצצה על מכונית שישב בה עם חברתו טילה ז"ל. "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו." כשנשק- המגן בידיהם, הם ניסו לירות ברוביהם במטוס שהפציץ אוכלוסייה שקטה. נקבר בראשון לציון.
בחוברת "לזכר חברים שנפלו", שהוציאה קבוצת "דרדרה-הגיבורים", הוקדשו דפים לזכרו.
ביום ז' בתמוז תש"י (22.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.