שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
יעקב, בן הניה ומשה, נולד ביום ט"ז באב תשי"ב (7.8.1952) בקיבוץ אשדות יעקב, כבן-זקונים להוריו. הוא עבר את כל שלבי הגידול של ילד בקיבוץ. את לימודיו היסודיים סיים בקיבוצו - אשדות יעקב, (איחוד), ולאחר מכן עבר ללמוד בבית-הספר התיכון-חקלאי בבית-ירח. מכיוון שהתרכז בעבודה במטעי הבננות, עשה לסיום לימודיו עבודת-גמר שעניינה מחקר מעשי רחב בנושא "האבסת בקר בפסולת בננות". כמו כן השלים שלוש בחינות בגרות ויצא לשנת-הדרכה בקן של תנועת הנוער העובד והלומד בטירת-הכרמל. יעקב היה נער עליז. הוא אהב ריקודים, נערות ומסיבות, וכמו שאומרים חבריו "יחד עם יעקב היה תמיד שמח". יחד עם זאת רחש אהבה עמוקה למוסיקה, לטבע וללימודי הביולוגיה. בכלל, כל נושא שעניין אותו, טיפל בו ביסודיות. ספרה עליו אמו: "כשהיה בא לחופשות מהצבא או מההדרכה, היה נכנס לחדר בחיוך כזה משגע ושואל: מה נשמע אמא? התעניין בכל - בחבר'ה, במשק, היה ער לכל. עלם יפה-תואר היה, גם בנפשו טהור וישר. תמיד דאג לזולת, אהב את החיים, שאף לראות עולם, לטייל, התעניין בחי ובצומח, קרא הרבה, התמצא בהרבה מאוד שטחים". במשק נהגו לכנותו בשם משפחתו - ברקאי, וגם הוא אימץ לו שם זה וחתם בו את מכתביו. ספרו עליו חבריו לקבוצה: "בכיתה היינו מתפרעים קצת, מפטפטים, מציירים קריקטורות; כל הזכרונות מימי הילדות קשורים איכשהו בברקאי. הוא היה הרוח החיה. ערב ריקודים - ברקאי, כוס קפה - ברקאי, הולכים לזלול בבתי-הילדים - ברקאי, נוסעים לכנרת, מאזינים לתקליטים, מתווכחים על יהדות, כניסה לחברות, חיי הקיבוץ - ברקאי תמיד שם ותמיד בראש. זה היה כמו תשבץ, שהמשבצת השחורה מופיעה בו באופן בולט. כולם אהבו את הבחור יפה-התואר, שותף היה בכל הפעולות. אם היינו עורכים מסיבה וברקאי לא הופיע, היה זה כאילו החדר ריק. הוא אהב לבלות בחברת הבנות, והבנות העריצו אותו. אבל שלא כשאר הבנים, אהב לשבת ולפטפט אתן, עד שהפטפטת הנשית הפכה למוגזמת". "זוכרת אני", מספרת ניצה, "שכאשר היינו מתווכחים על נושא כלשהו, והקולות היו עולים, היה אומר: 'נו, ניצה, תני איזה משפט מסכם ונסגור עניין'. היה לו לב טוב, מיד נתן עצות, וגם עזר באופן מעשי. הקבוצה מאוד חסרה אותו היום".
יעקב גויס לצה"ל במחצית ינואר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השלים קורס צניחה, קורס תותחן טנק וקורס מקצועות טנק - כולם בציונים מצויינים. סיפר עליו חברו ערפלי: "ברקאי רצה להיות טייס, התקבל לקורס טיס ובגללו דחה את הגיוס בכמה חודשים. בתחילה היה מאושר שם. מאוד התאימה לו האווירה של בית-הספר לטיסה. עם הלימודים הסתדר טוב. אבל לקח זאת בקלות. אחר כך היו לו בעיות משמעת והוא עף מהקורס, ניסה את מזלו בקורס נווטים, אבל אז היה כבר מצוברח מאוד והחליט לפרוש מחיל האוויר. כאשר כל המחזור שלנו היה כבר שנה שלמה בצבא, הוא התחיל את הטירונות בשריון. אמרנו לו: השתגעת? והוא בשלו: אני מצטרף לשריון. כאן הצליח באופן בלתי רגיל. היה פופולרי מאוד, רצה ללכת לקורס קצינים, אם כי ידע שיהיה עליו להישאר בצבא שנה נוספת. הוא האמין שעליו לתרום לצבא ככל יכלתו. אבל קודם לכן שלחו אותו לקורס מדריכים במקצועות. כשבוע לפני שפרצה המלחמה היה צריך לסיים את הקורס כחניך מצטיין. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יעקב בקרבות הבלימה נגד המצרים בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. ביום י"א בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע ונהרג בקרב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ אשדות יעקב. השאיר אחריו אם, שתי אחיות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
במכתב תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון: "יעקב היה חייל מצוין וחבר נאמן. כל מי שהכירו אהבו;" וכתב מפקדו: "יעקב מילא את תפקידו באמונה ובמסירות, תוך גילוי כושר לחימה וכושר מקצועי מעולה".
לזכרו הוצאה לאור חוברת ובה דברי חברים על דמותו, וכן קטעים ממכתביו.
העתקת קישור: