שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן לאה ומאיר. נולד בשנת תש"א (1941) בטורקיה. אח של מלכה, אברהם ואליעזר.
יצחק, ששם החיבה שלו היה "יזאקי", גדל בטורקיה. בילדותו נהג להתלוות לבני משפחתו שעסקו במכירת עיתונים ולסייע להם.
ב-1949, כשהיה כבן שמונה, עלתה המשפחה למדינת ישראל הצעירה בספינה "אילמס", שיצאה מחופי טורקיה והפליגה משך חודשיים עד הגיעה ליעדה בחופי נהריה. המשפחה נשלחה למעברה באזור חדרה שם חיו כחצי שנה, לאחר מכן עברו לחיפה, לבית בוואדי ניסנאס. הוא השתלב בלימודים בבית ספר יסודי בעיר ובהמשך למד לימודי תיכון בבית הספר "עמל" בשכונת בת גלים. היה פעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד".
בשנת 1958 התגייס לצה"ל ושובץ לחיל המשטרה הצבאית, תחילה בשירות חובה ובהמשך בשירות קבע. לאחר שעבר הכשרות שונות, סופח לתקופה למשרד החוץ שם שימש חלק ממערך ליווי ואבטחת אישים ובין היתר, איבטח את שיירת ראש הממשלה דוד בן-גוריון.
לצד בניית קריירה צבאית, הקים משפחה עם עליזה בחירת ליבו, ובמרוצת השנים נולדו להם ארבעה ילדים – ליאורה, דני, מאיר ויפית. "אבא יקר", תיארה בתו, "מורה דרך, מנהיג, עמוד התווך שלנו, העוגן שלי. ובעיקר, אבא דואג ואוהב שאין שני לו ולעולם לא יהיה".
במהלך שירותו השתתף יצחק במלחמות ישראל השונות: ב-1967 לחם במלחמת ששת הימים, אחריה השתתף במלחמת ההתשה, בה נלחם בחזית מול הצבא המצרי באזור תעלת סואץ. ב-1973 נטל חלק במלחמת יום הכיפורים בגזרה הצפונית.
ביוני 1982 החלה מלחמת לבנון הראשונה (מבצע שלום הגליל). יצחק שובץ לחיל ההנדסה הקרבית וסייע לפעילות בפינוי צירים ובניטרול ופירוק מוקשים שהטמינו הסורים על צירי התנועה בדרום לבנון. באחד מימי הלחימה, בזמן שעסקו בפינוי מוקשים באזור הכפר אל-בזוריה בלבנון, עלה הקומנדקר הצבאי בו נסעו על מוקש. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו שלושה חיילים, יצחק נפצע קשה והובהל לטיפול בבית החולים. לאחר קבלת טיפול רפואי, ביקש לשוב אל שדה הקרב ולסייע לחבריו בלחימה. "ביקשתי לחזור ולהילחם למען המדינה" סיפר, "ורק לאחר שחתמתי לצבא על אישור מסוים חזרתי מיד ללחימה".
בתום הקרבות החל בהליך שיקום ממושך לטיפול בפציעותיו הקשות, כשהוא נתמך כל העת בידי עליזה רעייתו.
יצחק הוכר כנכה צה"ל. נחישותו וגישתו האופטימית סייעו לו להמשיך בחייו ולמצותם עד תום על אף נכותו. הוא השתלב בעבודה בתחום התשתיות ועסק בבניית גשרים וכבישים. בהיותו פטריוט ואוהב את הארץ, היה גאה לקחת חלק במלאכת מנשיא המדינה על פועלו.
הוא היה איש משפחה חם ומסור הדואג לרווחת אהוביו בכל עת. בעל יכולת נתינה והענקה ללא קץ. ברבות השנים, כשזכה לנכדים בלט כסב אוהב ואהוב.
אהב כדורגל, נהנה לצפות במשחקים ובמיוחד אהד את קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה". לאורך השנים נהנה מטיולים בעולם בחברת משפחתו.
בשנת 2018 השתתף במפגש כיתה של נכדו ירין במסגרתו סיפר את סיפור חייו ותיאר את שירותו הצבאי ואת דבר פציעתו במלחמה. כשנשאל על תחושותיו לאחר המפגש סיפר: "נהניתי מאוד מהמפגש בכיתה. ריגשתם אותי. החזרתם אותנו אחורה כאשר נזכרנו בעבר, מקווה שיהיו עוד מפגשים כאלו בעתיד". הנכד פרסם את סיפורו בפרויקט "מאגר סיפורי מורשת – אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי", תחת הכותרת "לאחר הפציעה חזרתי בהקדם ללחימה".
יצחק ונטורה נפטר ביום כ"ז בסיון תשע"ט (30.6.2019). בן שבעים ושמונה שנים וחצי בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ביקנעם. הותיר אחריו אישה, שני בנים ושתי בנות, נכדים ואחים.
ספדה לו בתו: "אבא יקר שלנו. גם אם ממש אנסה, לא חושבת שאמצא מילים שיוכלו לתאר את העצב והכאב המציפים אותי בעומדי כאן היום. הרגע בו עזבת, היה הרגע בו חיי התהפכו. התהפכו וידעתי שלא ישובו עוד להיות אותו הדבר לעולם. איך נפרדים מאיש שהיה כל עולמנו?...
כל השנים והרגעים שבילינו יחד, השמחים וגם העצובים כאחד, חולפים היום אל מול עיני הדומעות והפחד ממלא את גופי. פחד החיים בלעדיך. ללא מילה טובה, אינספור רגעי צחוק, ימים רבים כלילות אותם בילינו יחד, פתאום נראה כזיכרון עמום ורחוק. אך דבר אחד לא ישתנה ולא יישכח והוא הקשר המיוחד ששרר בינינו והחותם העצום שהטבעת באישיותי ובחיי...
אבוש, היית איש שאוהב את החיים באופטימיות שאין שני לה. התגאית בהישגינו ועודדת תמיד לשאוף ליותר. הקנית לנו תמיד ערכים, אהבת חינם ואף פעם לא החסרת דבר... שא שלום אבא יקר שלנו".
ספר תורה לעילוי נשמת יצחק הוכנס לבית הכנסת באזור מגוריו, והודלקו נרות נשמה הנושאים את שמו.
העתקת קישור: