שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן איריס וגיל. נולד ביום י"ב באייר תשמ"ה (3.5.1985) במושב חצבה, למשפחה שהיא מאבני היסוד של הערבה. השלישי מבין ארבעת ילדי המשפחה, אח צעיר ל עומר הבכור וליוגב, ואח בוגר לבן הזקונים בר. " לוטן נולד עם חיוך," אומרת אמו. "הוא נולד מרוצה וכך חי את חייו. הכול הסתדר לו. גם את מה שלא היה בסדר, כמו שקורה לפעמים אצל כולנו, הוא תמיד לקח לכיוון החיובי. "
כשהיה לוטן בן שנה, לקה בדלקת חריפה בלבלב – מחלה טיפוסית לאלכוהוליסטים מבוגרים. מצבו היה קשה, הוא נותח, וטופל במשך חודש בבית החולים עד שחזר לאיתנו. "זה אופייני ללוטן," מסבירה איריס, האם. "הוא הצליח להשתקם, כי זאת הייתה דרכו."
לוטן – "טולטול" בפי חבריו – התחנך בגן הילדים שבמושב חצבה, ואת כל שתים-עשרה שנות לימודיו עשה בבית הספר האזורי "שיטים" שבמרכז ספיר. "אדם מדהים, מבריק, שהצטיין בכל דבר," תיאר אותו חברו טל אליקים. לוטן היה פעיל בתנועת הנוער של בני המושבים – תחילה כחניך, ולימים – מדריך אהוב. מספרת איילת ביגר, רכזת הנוער בתנועה: "... הובלת חניכים אחריך. מקסים אותם ואותנו. מפתיע אותם ואותנו. בכיתה י"א קיבלת על עצמך יחד עם חג'י להדריך את חניכי ט', ה'טרומפים'. זוהי משימת ההדרכה היוקרתית והאחראית ביותר שהייתה אז במחוזותינו. חג'י היה אחראי לדאגות ואתה... לחוסר דאגה... הפכת להיות מודל לחיקוי בקרב דור המדריכים הבא. מנהיגות שקטה, בטוחה ושלווה..."
חברים רבים היו ללוטן, ואף הם מעידים על אישיותו הכובשת והחמה : "אנשים שפגשו את טולטול התאהבו בו בשנייה," סיפר חגי מנור, חבר ילדות. "ממש קינאתי בתכונה הזאת, ביכולת לגרום לאנשים לרצות להיות לידו. הוא תמיד היה עושה מה שבראש שלו... היה בו איזה קסם לא רגיל."
לוטן היה מחובר בנשמתו לנופי הערבה ולמרחבי המדבר, ובילה זמן רב בטיולים רגליים או בנסיעה בטרקטורון בשטחים הפתוחים. מספרת ידידתו סתיו טל: "בשבילי כל המדבר הזה והערבה הם טולטול. הוא לימד אותי ליהנות מהנופים, מהנסיעה בשבילים, מסתם לשבת באיזה מקום עם ערכת קפה. הייתה לי תמיד תחושה ששם, בין ההרים, הוא מרגיש הכי בנוח."
בהתקרב מועד הגיוס דיבר לוטן על רצונו לשרת כלוחם ביחידה קרבית, אלא שבשל בעיות בגבו נקבע לו פרופיל נמוך יחסית. לוטן התאכזב מאוד, אך מהר מאוד התעשת, השלים עם המצב והחליט להתגייס לשריון.
ב-28.3.2004 התגייס לוטן לחיל השריון, עבר קורס מט"קים ו שירת כמפקד טנק. החברים החדשים שהכיר מספרים כי לוטן מעולם לא ניסה להרשים אותם, ודווקא צניעותו, בשילוב הרגישות וחוש ההומור המשובח שניחן בהם, עוררו חיבה מיידית כלפיו. מספר יגאל מאלי: "היו לו המון הקשבה ורצון טוב, וחשבתי לעצמי, הנה אדם שהוא באמת טוב... אדם עם המון רגישות אנושית שאכפת לו." ומוסיף חיים גלפנד: "מה שמיוחד אצל לוטן הוא שבאמת יש רק דברים טובים להגיד עליו. לוטן לא היה מה'הכי טובים'. לוטן היה הכי טוב. מקום ראשון."
לוטן זכה לשבחים רבים ממפקדיו על היכולות שהפגין ועל כישוריו, ואך טבעי היה כי יצא לקורס קצינים. את הקורס סיים בהצטיינות, ושובץ כמפקד מחלקה בגדוד 52 – גדוד "הבוקעים". על השתלבותו המהירה בגדוד ועל הישגיו מספר גיא קבילי, המג"ד: "מנהיגותו הטבעית של לוטן מיד הקרינה לכול. לוטן יצר קשר אבהי ופיקודי מרשים עם המחלקה, והובילה באיכותיות, באנושיות וברוח מרשימה." מפקדיו של לוטן חזו לו עתיד מזהיר כקצין שריון. לוטן אף הוא דיבר על אהבתו לטנק, לחברים ולגדוד .
כשלושה שבועות לאחר סיום קורס הקצינים פרצה מלחמת לבנון השנייה ולוטן עלה עם גדודו ללבנון. מספר אחד מחבריו, שראה אותו זמן קצר לפני שיצא לפעולה: "אמרתי לו שישמור על עצמו , והוא אמר לי: 'בטח, האדם שבטנק ינצח'." רוחו של לוטן אכן ניצחה, אך גופו אבד בלהבות המלחמה .
לוטן נפל בקרב בלבנון ביום כ"ח בתמוז תשס"ו (24.7.2006), בעת שעסק במשימת חילוץ פצועים מפלוגת "עורב" של חטיבת "גולני" בכפר בינת ג'בל . טיל נ"ט שירה החזבאללה חדר לטנק שעליו פיקד לוטן, והוא נהרג במקום. עמו נפל רב-סמל קובי סמילג.
לוטן, בן עשרים ואחת בנפלו, הובא למנוחות בבית העלמין שבחצבה. הותיר הורים ושלושה אחים. לאחר נפילתו הועלה לוטן לדרגת סגן והוענק לו ציון לשבח מטעם מפקד חטיבת "עקבות הברזל", אלוף-משנה איציק תורג'מן . וכך נכתב בכתב הצל"ש: "סגן לוטן היה מ"מ בטנק מכוח החילוץ אשר מנה שלושה טנקים. עם הגעת כוח החילוץ לבית שבו שהו הלוחמים שנפגעו ניגש סגן לוטן לפנות שלושה מהפצועים. בשל אופי פגיעתם באזור הגפיים, לא היה ניתן להכניסם לגמרי לתוך המרווח המתאים במסדרון האחורי, ולפיכך החליט סגן לוטן למקמם בין התובה לצריח באופן שתימנע החמרה במצבם. לשם כך נצר במודע את הצריח כשהוא מצודד לכיוון ישראל. כך בוצע חילוץ הפצועים כשסגן לוטן ז"ל מכוון את חלקו האחו רי והממוגן פחות של הצריח לכיוון צפון (בינת ג'בל) תוך שהוא מגביל את השימוש שבתותח ובמקלעים לכיוון אחד בלבד. בפעולה זו לקח על עצמו סגן לוטן סיכון רב כדי להציל פצועים ולהובילם למקום שיוכלו לקבל טיפול רפואי נאות. סגן לוטן נהרג מטיל נ"ט שנורה מכיוון בינת ג'בל ופגע בחלקו האחורי של הצריח. בכל פעולת החילוץ הראה סגן לוטן קור רוח ומקצועיות ראויים לציון, תוך שהוא משרה ביטחון על פקודיו בטנק ועל הפצועים שאיתו. סגן לוטן סלוין הפגין במעשיו רוח לחימה, אומץ לב, תושייה, רעות ומסירות ללא גבול, תוך דבקות במשימה שקיבל ועמידה בה גם במחיר חייו שלו."
בתאריך יום הולדתו של לוטן, 3.5.2007, קיימה המשפחה טיול וערב לזכרו. הקריאה אמו דברים שכתבה : "... את לוטן קיבלנו במתנה לעשרים ואחת שנים. זה מעט מדי, אבל אנחנו אסירי תודה על כל רגע ורגע במחיצתו. ... בשרשרת של המשפחה שלנו חסרה חוליה, חוליה חזקה, מצחיקה ואהובה. ... כל מי שהכיר את לוטן יכול להבין למה תמיד הרגשתי שצריך לשמור עליו מקרוב. ... היום אנחנו יודעים שלא יכולנו לשמור עליו, ומבקשים טיפ ת נחמה בידיעה שלוטן עשה מה שרצה לעשות, הוא היה במקום שבו רצה להיות, ואפילו באירוע שבו נפגע, בחר לנהוג כפי שנהג, ועל כך קיבל את ההמלצה לצל"ש. לוטן חווה את החיים במלוא עוצמתם, ואנחנו משתדלים להמשיך בדרכו. ... לכל מקום שאליו נגיע ובכל מצב שבו נהיה ניקח את לוטן איתנו, וממה שהוא השאיר לנו, ניקח את הכוחות."
ספדו ללוטן אחיו – עומר, יוגב ובר: "... עזרת, התנדבת, הצטיינת, נהגת בגבורה, סיכנת את עצמך למען אחרים – וכל זה במובן הכי אמיתי של הדברים. היית חבר של כולם, ילד של כולם, בן של כולם ואח שלנו. אתה תלווה אותנו תמיד ותהיה חלק מכל מה שיקרה לנו בעתיד."
"בשבילי, לוטן," ספדה לו אסנת קושניר, חברת המשפחה, "המוות שלך הוא הפרה בוטה של הבטחה, כי לך הייתה כל כך הרבה אופטימיות, שמספיק היה לפגוש אותך כדי להידבק בה..."
כתבה שירי גרנות, שקראה לבנה על שם לוטן לאחר מפגש מקרי ביניהם , כשחיכתה לטרמפ ולוטן אסף אותה : "... לאורך הנסיעה דיברנו הרבה, לא האמנתי שאני מדברת עם בחור בן תשע-עשרה. העומק, הפשטות והביטחון שבהם הוא הביע את האמונות שלו, מילות ההערכה והאהבה שהוא אמר על המשפחה שלו, התחושה של אדם שלם ומלא גרמה לי מיד להתאהב בו ... הוא סיפר לי על כוונתו להיות קצין – לא מתוך אמונה עיוורת במסגרת ובמטרות, לא מתוך אידאולוגיה לוחמנית, אלא מתוך הסתכלות על האנשים המרכיבים את המערכת ומתוך אמונה מלאה בעצמו , במה שיש לו להעניק, ובמה שיש לו ללמוד. .."
זמן קצר לאחר שנהרג הציבו משפחתו של לוטן וחבריו במצפור שיזף, המשקיף על המדבר מהמקום הגבוה ביותר שבאזור חצבה, "כיסא גנן" – כיסא המשמש את המפקדים בקורס מט"קים. " הכיסא של לוטן" מהווה את החיבור בין שירותו הצבאי, שלוטן השקיע בו את כל מרצו, לבין המדבר שאהב כל כך. לגבו של הכיסא מוצמד שלט הנושא את מילותיו של לוטן: "אתה קולט כמה רחוק רואים מכאן?!!". בתיבת הכלים של הכיסא מצויה מחברת זיכרונות והגיגים שבה מוזמנים המבקרים באתר לכתוב ללוטן.
לוטן, שבחייו גילה מעורבות חברתית ואכפתיות, תכנן ל הקדיש מזמנו למען נוער במצוקה, אך לא הספיק. מתוך רצון להמשיך את דרכו ולהנציח את רוחו, ייסדו משפחתו וחבריו את עמותת "דרך לוטן" השוקדת על הקמת מרכז לאומי מדברי בערבה לנוער בסיכון. התשתית הרעיונית של העמותה נשענת על המוטו שטבע אלברט איינשטיין – "במרכז הקושי נמצאת ההזדמנות", ועל האמונה שהמדבר מייצר הזדמנויות משמעותיות לתהליכי שינוי וצמיחה. אמרה איריס, אמו של לוטן : "... נשתדל להגשים בכל הכוחות את מה שלוטן השאיר איתנו – אהבה , נתינה וכוח, ולהביא את זה למחוזות הראויים. לוטן היה ילד טבע, ילד מדבר. הוא גדל בערבה ואהב מאוד את נופיה. לפני שהתגייס, התלבט אם לעשות שנת שירות באחד מכפרי הנוער או להתחיל בשירות הצבאי. הוא ויתר על שנת השירות, ובהרבה הזדמנויות ציין זאת כהחמצה. החלטנו לחבר את הקשר שלו לערבה ואת הרצון לתרום לנוער במצוקה , ולהביא להקמת מרכז שאליו יגיעו קבוצות של נוער בסיכון לפעילות הישרדותית במדבר. פרויקט כזה שנולד מלוטן, ו שאנשים אחרים נתרמים ממנו, משול מבחינתנו לתרומת איברים, וכך משהו מלוטן ממשיך הלאה..."
עמותת "דרך לוטן", הפועלת בתמיכתה ובחסותה של עמותת "עלם", ייסדה את הכנס השנתי "אתגר במדבר" העוסק בקידום שיטות טיפוליות בנוער בסיכון באמצעות סדנאות שטח במדבר. בכנס המקצועי הראשון, שהתקיים בפברואר 2009, נשאו בני המשפחה דברים: " ... חייו של לוטן, ילד מדבר מלא שמחת חיים, ילד של נתינה שפניו שוחקות תמיד נקטעו, אך רוחו של לוטן איתנו. אין לנו ספק שצוואתו של לוטן שלא נכתבה, היא לחיים. חיים של עשייה ונתינה. לוטן, בחייו, הביא הרבה טוב ותקווה והרגיש חופשי ובטוח במדבר שבו גדל. בפרויקט ההנצחה שאנו שואפים להקים אנו משתמשים במשאבים שיש לנו: מדבר נוסך שלווה וכוח, ורוח חזקה ומלאת אהבה ... עם אלה ננסה לעזור לבני נוער וצעירים שלא זכו להזדמנות המתאימה, להגיע לחיים מלאי סיפוק ושמחה..."
כתבה איילת ביגר, רכזת השטח של העמותה, שהכירה את לוטן עוד כנער צעיר: "... קשה שלא להיזכר בך בחיוך. הרי היית כולך אור וקונדס. ... התפלאתי לראות איך מפעם לפעם אתה הולך ומרצין. כאילו מתפתח על כתפך איזשהו עול חדש ולא מוכר. ... אני שמחה וכואבת על הזכות שהייתה לי להכיר אותך וללוות אותך כברת דרך. מקווה שבעשרים ואחת שנותיך, הקצרות עד כאב, חווית חיים שלמים ומלאים, והרגשת אהוב ומיוחד, כמו שראוי שתרגיש."
עמותת "דרך לוטן" מקיימת מסעות במדבר לבני נוער בסיכון וללוחמי צה"ל, לעתים בקבוצות משולבות. שיאו של המסע הוא ביקור במצפור שבו מוצב "כיסא לוטן". כתבה אחת הנערות שהשתתפו במסע : "... למדתי בטיול הזה שאסור לוותר לעצמך, שצריך לנצל את החיים, להעריך כל דבר קטן, כי זה לא ברור מאליו שיש. תודה על הטיול. זו הייתה חוויה נשכחת ובלתי נשכחת. לא ברורה, מדהימה ביופייה, מוזרה, מיוחדת."
"אני יצאתי מהטיול הזה עם תחושה חזקה יותר ללכת ליחידה קרבית," כתב משתתף נוסף, "בגלל שהסתובבתי בשטח עם החיילים. לוטן הראה לי מה לעשות עם מעשה הגבורה שלו. אני אאמץ את הגבורה של לוטן אליי, ואעשה אותה חלק ממני, כי באיזשהו מקום אני מרגיש שאני רוצה להיות קצת כמוהו באישיות."
מכתבים נוספים ללוטן ופרטים על פעילותה של "דרך לוטן" מופיעים באתר האינטרנט של העמותה, בכתובת: http://www.lotan-way.com/#.
עוד הונצח לוטן במלגה על שמו שהעניקה אוניברסיטת חיפה במסגרת קרן מלגות להנצחת מאה עשרים ואחד החיילים שנפלו במלחמת לבנון השנייה. המלגות נתרמו על ידי "קרן אמא" מיסודה של משפחת יונס וסוראיה נזריאן , מראשי הקהילה היהודית בלוס אנג'לס.
ביום הזיכרון תשס"ט שודר בערוץ הטלוויזיה הקהילתית "מכאן" סרט לזכרו של לוטן שהפיקה תחנת "ערבה TV". מילים לזכרו נכתבו בעיתון המקוון "כל הערבה".
כתב אחיו של לוטן: "לוטן הספיק; הספיק למצוא מקומות שלא היו קיימים לפניו ברחבי הערבה, הספיק להיות חבר הכי קרוב של כל כך הרבה חברים רחוקים, הספיק לייצר חיקויים מוצלחים של כל הדמויות הצבעוניות במושב, הספיק לקבל פטור מיוחד מישיבה ממושכת בהרצאות משעממות בקורס קצינים, הספיק לתכנן לעצמו בית בתוך קרון רכבת, טיול ברחבי העולם יחף על אופנוע, ובעיקר הצליח ליהנות עשרים ואחת שנים ברציפות. הנופים בדרום אמריקה לא הספיקו, המורים בפסיכומטרי לא הספיקו, בתל אביב לא הספיקו , ובחורה אחת חסרת כל כך הרבה מזל לא הספיקה. כי את מה שלוטן ידע לעשות אף אחד לא ידע לעשות – וזה מה שחסר כל כך."
העתקת קישור: