שיתוף נר זיכרון
סיפור חייה
מירב, בת הרצל וסימי, נולדה בא' באייר תשל"ז, (19.04.1977), בעפולה. בת בכורה להוריה, נולדה סמוך ליום העצמאות והוריה חשו שהחגיגות שנערכו בעיר היו לכבוד הולדתה. הייתה אחותם הבוגרת של טלי, אבי ורותם.
מירב הייתה ילדה שקטה, מנומסת ואדיבה. כבוד האדם נחשב בעיניה לערך עליון והיא כיבדה כל בן אנוש, מקטן ועד גדול. לאחר שסיימה בהצלחה את לימודיה בבית הספר היסודי "אלומות", עלתה לחטיבת הביניים וגם שם עשתה חיל, והתחבבה מאוד על מוריה וחבריה.
בעת האסון הייתה מירב תלמידת כיתה י"א במגמה הביולוגית בתיכון "בן-גוריון" בעפולה. היא הייתה בדרכה לחיפה כדי להשלים את עבודת הביוטופ שלה, בנושא החיים מתחת למים, שכה עניין אותה.
מירב הייתה חרוצה, אהבה לעזור, אכפתית ובעלת אוזן קשבת. כל חבריה אהבו להתייעץ עמה. הייתה אהובה ומקובלת ותמיד חיפשו את קרבתה. נערה אופטימית עם הרבה חלומות, שלא הספיקה לממש. היא האמינה בדו-קיום בין יהודים לערבים. למרבה האירוניה נהרגה בידי מחבל ערבי.
מירב הייתה חברה בתנועת הנוער העובד והלומד. היא אהבה לצייר, לכתוב סיפורים ובעיקר לצחוק. נהגה להדביק את כל שומעיה בצחוקה המתגלגל.
כמה חודשים לפני מותה קיבלה צו גיוס ושמחתה הייתה רבה. מירב ציפתה לשירותה הצבאי ורצתה לתרום למדינה.
ביום רביעי כ"ה בניסן תשנ"ד (06.04.1994), בשעה 12 ועשר דקות בצהריים, עצר אוטובוס בקו עפולה - מגדל העמק בתחנה ברחוב חטיבה תשע בעפולה ואסף נוסעים, בהם תלמידים שסיימו ללמוד. מחבל, שנהג במכונית תופת ובה עשרות ק"ג חומר נפץ, פוצץ אותה במרחק מטר מהאוטובוס. מכונית התופת והמחבל התרסקו, וחלקו הקדמי של האוטובוס עלה באש. עשרות נפגעו, שבעה בני אדם נרצחו במקום, בהם מירב.
מירב הייתה בת 17 שנים פחות 13 ימים במותה. הותירה הורים, שתי אחיות ואח. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בעפולה.
פסל בדמות שתי תלמידות נמלטות עם ילקוט על גבן הוקם בבית-ספרה לזכרה, וגם חדר האמנות במוסד נקרא על שמה.
העתקת קישור: