שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן שולמית ויוסף. נולד בט' באב תרפ"ב (3.8.1922) ביבנאל. הוא סיים את לימודיו בבית הספר העממי שבמושבה. מאחר שמסגרת הלימודים לא התאימה לאופיו הסוער, הצטרף בתום לימודיו לאביו בעבודה במשק המשפחה. הוא עשה מלאכתו בנאמנות ובמסירות אך לא אחת טען כי צעיר הוא מכדי ליטול על עצמו עול שכזה. במשך הזמן התרגל לעבודתו ונהנה לנהוג את הפרדות, לרעות את הצאן ולחרוש את השדות. מילדותו חיבב מאוד בעלי חיים, נהג לאסוף ביצי ציפורים ולמיינן לסוגים ולצבעים שונים. אף היטיב לרכב על סוסים ובשעות הפנאי נהג לכתוב שירים, אך מרבית זמנו בילה במגרש הכדורגל ושימש כראש קבוצת הכדורגל של נערי המושב. הוא עסק והצטיין בענפי ספורט נוספים, ובייחוד בשחייה. עם זאת נמשך למעשים שיש בהם תעוזה וסיכון והקדיש מזמנו ומלהט רוחו לביטחון הישוב העברי. בזכות התמצאותו הרבה בשבילי הגליל ומסתוריו, שימש כסייר ומורה דרך לרודפים אחרי כנופיות הפורעים הערבים. בימי מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט וכמי ששלט היטב בהפעלת כלי נשק נטל חלק בפעולות ההגנה. זמן מה עשה עם קבוצה של הנוער העובד מיבנאל בהכשרה הקיבוצית אולם לא מצא בה את סיפוקו. לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה התגייס לפלי"ם. כאן בא על סיפוקו. התגאה במעשיו וראה בתפקידו שליחות וכבוד. ב-1941 נרקמה תכנית משותפת בין מוסדות הישוב לבין הכוחות הבריטים להקמת יחידת קומאנדו שתפוצץ את בתי הזיקוק בעיר טריפולי שבלבנון הנתונה לשליטת משטר וישי הצרפתי. על פי התכנית תתקרב אל חוף טריפולי סירת מנוע הנושאת שלוש סירות פלישה ובהן שלוש כיתות. האחת הופקדה על השמירה על הסירות, השנייה לצורך פעולות אבטחה והסחה לאורך מסילת הברזל העוברת מן החוץ אל בתי הזיקוק ועל השלישית הוטל להטמין את חומרי החבלה בבתי הזיקוק.
עשרים ושלושה הבחורים, שנבחרו לפעולה הנועזת ובהם גם מנחם עברו תקופת הכשרה קשה שכללה גם אימונים בים סוער. ביום כ"א באייר תש"א (18.5.1941) בשעת בוקר מוקדמת, יצאה הסירה לחופי לבנון. בחצות היום נתקבל מהם השידור האחרון ומאז לא נודעו עקבותיהם. מנחם הניח הורים, שלוש אחיות ואח.
בהר הרצל שבירושלים הוקמה מצבה בצורת סירה בתוך בריכת מים ועליה חרותים שמות הכ"ג, ביניהם גם שמו של מנחם. משפחתו הנציחה את זכרו בדברים שראו אור בספר זכרון לחללי יבנאל. בית-הספר לקציני-ים בעכו נקרא על-שם "כ"ג יורדי הסירה".
העתקת קישור: