שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן שרה ושמואל, נולד ביום י"ב באלול תרפ"ט (17.9.1929) בפולין. ביום 19.4.1936 עלה לארץ עם הוריו, שהתיישבו בירושלים. לאחר סיום בית-הספר היסודי למד שנתיים בבית-הספר התיכון בגבת. היה שם בחברת-הנוער ועבד בענף המספוא. בהיותו בן 14 וחצי הצטרף לפלמ"ח, בלי שהוריו ומכריו ידעו על כך. במחתרת כונה "ידידיה איש-שלום". על אף היותו בן מסור עלה בידו להופיע בבית רק לפסח ולסוכות ובפעם האחרונה היה בבית - מחצית שנה לפני מותו. הדריך באפיקים, גינוסר ולהבות הבשן בתפקיד מ"כ. הדריך התעמלות בקורסים שקיים הפלמ"ח. שהה שנה בהכשרת "התנועה המאוחדת" בכפר גלעדי והצטרף לגרעין שעלה למעיין ברוך. בתחילת 1947 יצא לקורס מ"מים ומאז לא ראוהו עוד בני משפחתו.
היה בדעתו להשתחרר מתפקידו וללמוד באוניברסיטה, אך בינתיים פרצה מלחמת- העצמאות והוא התגייס ושירת בחטיבת "יפתח". השתתף בהגנת להבות הבשן ובכיבוש חלסה. שימש קצין-משטרה במטולה. פיקד על ההתקפה השנייה על משטרת נבי-יושע, שנערכה בליל 19-20 באפריל 1948. החבלנים פרצו את הגדרות, קרבו לבניין והחלו להניח את חומר-הנפץ. תוך כדי כך התגלו והושלכו רימונים לעברם שגרמו לנפגעים. פינוי הנפגעים עיכב את הפיצוץ ובינתיים נפגעו לוחמים נוספים וביניהם החבלנים, והמטען לא הופעל. עם עלות השחר ניתנה הוראה לסגת. הנסיגה בוצעה תוך לחימה בכוחות אויב ניכרים שהוזעקו למקום ולכוח היו נפגעים רבים. חיפה באש על נסיגת חבריו ונשאר עם שני חיילים פצועים קשה. הוא העבירם לנקיק סלע וכשאזלה תחמושתו ירה בפצועים ובעצמו, כדי שלא יפלו חיים בידי הפורעים הערבים שהלכו והתקרבו אליהם. בקרב זה נפל, ביום י"א בניסן תש"ח (20.4.1948). נקבר בכפר גלעדי. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סגן.
על שמו נקרא מחנה צבאי בגליל העליון. זכרו הועלה בחוברת "על מות" של קיבוצו מעיין ברוך.
ביום כ"ב באלול תש"י (4.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.
העתקת קישור: