שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן לב ורבקה. נולד ביום י"ח בשבט תש"ז (8.2.1947) בקרית בנימין שבחיפה. ההורים - שניהם ממיסדי כפר רופין אשר בעמק בית שאן. האב היה חבר פעיל ב"הגנה", מפקד איזורי של כפר רופין עד שנת 1945, ומאז ועד פרוץ מלחמת הקוממיות - מפקד בקרית בנימין. במלחמה זו השתתף בקרבות במשמר הירדן ובגליל כקצין בדרגת סרן, וכמפקד פלוגה במערכת סיני וגם במלחמת ששת הימים. האם עובדת במחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית. שאול למד בבית הספר היסודי בקרית בנימין עד כיתה ז' ואת לימודיו היסודיים סיים (בכיתה ח') בקרית עמל. לאחר מכן למד בבית הספר התיכון על שם חיים גרינברג בקרית טבעון ובשנת 1965 עמד בבחינות הבגרות. היה מרכז ועדת התלמידים, אשר, לדבריו, "היא המוסר של בית הספר". היה חבר ומדריך תנועת "הנוער העובד והלומד" ארשת רצינית ועצובה היתה נסוכה על פניו והוא היה מחפש באחרים את השלמות הפנימית שהיה דורש מעצמו. שלמות אידיאלית זו, אשר אליה שאף, מצא בכתביהם של סופרים שונים (כגון א"ד גורדון, אחד העם, מרטין בובר) ואלה היו אבני היסוד לבניין אישיותו. היה נוהג לאסוף מפות עתיקות וחדשות ואף לסייר ולטייל למרחקים - וכן הכיר את שבילי הארץ אשר אהב בכל לב ונפש. היה מנגן בכמה כלים (מנדולינה, חלילית, טמבור, וחליל רועים). לצה"ל גויס ביולי 1965 והוזמן למבחני טיס, אך מפני ראייתו הלקוייה נפסל. שאיפתו היתה להגיע לאחת הסיירות ואף כי היתה לו ברך חולה שהציקה לו עבר את תקופת הטירונות בסיירת שריון. לאחר מכן עבר קורס מ"כ שהצטיין בו. היה בין המוזמנים לבית הנשיא ביום העצמאות 1966 כחייל מצטיין. עבר קורס קצינים כללי ואז חזר לסיירת והדריך טירונים עד לקרב אשר בו נפל עוד בהיותו בשירות חובה; קרב זה נערך באל-ג'רדי בהובילו טור משוריין בואכה אל עריש ביום הראשון לקרבות של מלחמת ששת הימים, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. שאול הצטיין בקרב קודם על צומת רפיח באותו יום. צוין לשבח ולאחר נפלו הועלה לדרגת סגן. חבריו הקימו בנוף הכרמל לזכרו את "מצבור שאול". כן מתקיימת שנה שנה התחרות נווט לזכרו בקרית טבעון. הוריו הוציאו לאור חוברת הנושאת את שמו. על שאול נכתב בחוברת "סיירת השריון" שהוציאו חבריו לנשק בקיבוץ כפר מנחם. באחד מעלוני קרית טבעון ובספרים: "ששה ימי תהילה" לא' גולן וב"חשופים בצריח לשבתי טבת הועלה זכרו. מעזבונו הובא ב"גוילי אש", כרך ד', הוא ילקוט העזבונות של הבנים במערכות ישראל.
העתקת קישור: