סיפור חייו
בן שושנה ויצחק. נולד בל' באב תרפ"ט (5.9.1929) בבצרה שבעיראק. הוא חונך על ברכי המסורת ולמד בתלמוד תורה. בהיותו בן שש עלה עם משפחתו לארץ-ישראל והמשפחה השתקעה בשכונת התקווה שבתל אביב. הוא המשיך את לימודיו בבית הספר "אליאנס" בירושלים ויותר מאוחר בבית הספר "תחכמוני" ואולם הפסיק את לימודיו בבית הספר, כדי לסייע בפרנסת המשפחה. השתלם בחשמלאות בניין ועבד יחד עם אביו. נמנה עם חניכי הנוער העובד ולימים הדריך בני נוער חניכי התנועה בקפ"פ (קרב פנים אל פנים). שעותיו הפנויות הקדיש ללימוד תורה וגם לספורט ולנגינת ג'אז בצוותא. היה חבר פעיל בארגון "הפועל" ובגיל חמש עשרה הצטרף, ללא ידיעת הוריו, ל"הגנה". כעבור שנתיים התגייס לחיל הנוטרים ועבר לכפר סאלד, למילוי תפקידו. בקרב כל מכריו נודע כאיש שקט וצנוע ומשום כך נתחבב עליהם. מעולם לא התלונן על עבודתו הקשה, גם השתדל להסתיר את עייפותו הרבה אחרי לילות שמירה. ביוני 1946 השתתף בפעולת "ליל הגשרים" וחזר לעבודתו לכפר סאלד, כאילו לא אירע דבר. ב2- בנובמבר 1946 עלה עם חבריו הנוטרים לעמק החולה לסייע באבטחת נאות מרדכי, נקודה חדשה שעמדה לקום סמוך לכפר בלום. שלמה היה בין הראשונים שהתחילו לחרוש את אדמות המקום ולהקים את הצריפים. בבוקר של יום המחרת, ט' בחשוון תש"ז (3.11.1946), התנפלו על המתיישבים מאות ערבים חמושים, תושבי הכפרים זאויה וסלחה. שלמה מיהר להסתער לעבר התוקפים ולהשיב אש ובחילופי היריות נפגע מכדורי האויב ונהרג. הוא הובא למנוחות בבית הקברות שבנחלת יצחק ליד תל אביב. הניח הורים, אח וארבע אחיות.
לזכרו הוקם בשכונתו שכונת התקווה בית תרבות לנוער. שמו הונצח גם בעלון נאות מרדכי וב"ספר תולדות ההגנה".