שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
שלמה (דידי), בן בתיה ואריה, נולד ביום ה' בכסלו ת"ש (9.11.1939) בטבריה. הוא למד בבית-הספר היסודי "ארליך" בטבריה והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון בחניתה. שלמה היה ילד שמח ושובב. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, התחנך בקיבוץ חניתה ושם עבד במסגרות ובחרטות. כן השתתף באימונים של גדנ"ע אוויר. שלמה היה חובב צלילה ועסק גם בציד. הוא אהב את החיים וידע לחיות וליהנות מכל רגע. הוא היה מלא חיים, שמחה ואופטימיות, ואהב להתלוצץ, לצחוק ואף לעשות מעשי קונדס. מצב רוחו המרומם תמיד השרה על הסובבים אותו רוח טובה וקירב אליו אנשים. הוא מעולם לא התלונן, היה טוב-לב וידע להקשיב, לייעץ, לנחם ולעודד את מיודעיו. הוא התעניין באנשים והיה מבין ומלמד זכות על כל אדם. בכל שעה ובכל מקום היה מוכן לעזור ולהושיט יד. אנשים רבים, חברים וזרים, חילץ מצרה.
שלמה גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1957 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה, הוצב שלמה לגדוד צנחנים. כעבור זמן השתלם בקורס מ"כים ואחרי-כן בקורס מש"קי מרגמות 120 מ"מ.
לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים בגדוד מרגמות כבדות, כמש"ק מרגמות 120 מ"מ. במלחמת ששת הימים השתתף בכיבוש העיר העתיקה והיה בין משחררי הכותל המערבי; כן נלחם ברמת הגולן. שלמה השתלם בקורס חבלה ובראשית 1968 נפצע, בשעה שפירק מוקש בבקעת הירדן. אחרי שסיים את שירותו הסדיר למד שלמה בסמינר למדריכים ב"בית-ברל" בצופית ועבד כמדריך בשיקום נערות ב"בית הנערה" בתל-מונד. אחרי-כן עבד כמדריך נוער ב"נוער העובד" בירוחם. כן שימש מזכיר מועצת הפועלים בעיירת העולים. אחרי שנשא שלמה אישה, התגורר עם משפחתו בנתניה ובשנים האחרונות היה סוכן "ידיעות אחרונות" בעיר זו. שלמה אהב לעבוד, היו לו "ידי זהב" והוא הצליח בכל אשר עשה. הוא היה איש משפחה למופת, כיבד את הוריו והיה בן ואח מסור ואב טוב ואוהב. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים התנדב שלמה לשמש כנהג אמבולנס. הוא נשלח לסיני, ולדברי חברים, לא הפסיק יומם ולילה ממלאכתו בפינוי פצועים מקווי האש. לדברי מפקדו, היה שלמה ממושמע ואחראי ושימש מופת לכל החיילים. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), בשעה שנהג אמבולנס במעבר הגידי, נפצע אנושות בהפגזה ארטילרית ומת מפצעיו כעבור דקות אחדות. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "שלמה מילא תפקידו מעל ומעבר לנדרש ממנו. הוא היה הראשון אשר יצא לחלץ פצועים והיה אהוד על כל חיילי יחידתו".
ארגון יוצאי קובל בישראל הוציא לאור חוברת לזכר הבנים שנפלו במערכות ישראל, ובה דברים על דמותו; יחידתו נטעה לזכרו 155 עצים ביער בקוע.
העתקת קישור: