שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן לאה ושרגא, נולד ביום ג' באדר א' תרפ"ט (13.2.1929) בחיפה ולמד בבית-הספר בשכונת נוה שאנן. כשהפסיק ללמוד לאחר שש כיתות - החל לעבוד במסגרות. הוא נתקבל לעבודה בבית-החרושת "וולקן" ובערבים ביקר בשיעורי-ערב מקצועיים של "הנוער העובד" ופעל בסניף "המחנות העולים" שבשכונה, בעיקר כמורשה של הקרנות הלאומיות. ברבות הימים ניעור בו הצימאון לדעת, התמסר לקריאת ספרים והתעניין בתיאטרון. בגיל בר-מצווה הצטרף ל"הגנה" ובשנת 1945 עבר בגבע קורס מפקדי כיתות, שיצא אליו למרות המצב הכלכלי הקשה בבית.
ביום 29.11.1947, עם החלטת עצרת האו"ם על תוכנית החלוקה, כשהמונים הריעו ברחובות העיר, חזר שמואל הביתה ורוחו קשה עליו, באומרו שדם יהודים נשפך כבר בארץ. למחרת נקרא לתפקיד ולאחר זמן קצר יצא לגליל לאמן כיתה שנתמנה למפקדה. בתחילת פברואר 1948 עבר בנתניה קורס מפקדי מחלקות ועשה בחיפה בתפקידי ליווי מכוניות ופיקוד על עמדות-הגנה. לאחר זמן קצר עבר לצפת, שהיתה נתונה במצור ובקרבות והשתתף בהגנתה. עם כיבוש העיר קיבל חופשה קצרה, בא הביתה לביקור ונפרד מבני הבית כאילו הרגיש שלא יחזור עוד לעולם. בשובו לגליל, לגדודו בחטיבת "עודד", נשלחה מחלקתו למלכיה ושמואל קיבל את הפיקוד על בית-המכס החולש על כביש הצפון ועל הדרך הלבנונית.
ביום כ"ו באייר תש"ח (5.6.1948) תקף האויב בכוחות עדיפים את מגיני המקום. שמואל נפצע בחזהו וכשביקשהו החובש לסגת, ענה: "לנו אין דרך נסיגה". לפנות ערב, בראותו שאין עוד תקווה להחזיק מעמד, נתן פקודת נסיגה, כשרוב חברי המחלקה היו כבר פצועים. בלכתו לעבר עמדת הפיאט, כדי למסור לאנשיה את הפקודה, נעלם ולא נראה עוד. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן.
מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.
העתקת קישור: