שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן מרדכי ובינה. נולד ביום כ"ח בתמוז תשי"א (1.8.1951) במשמר-השרון. למד בבית-הספר הממלכתי של חברת-הילדים שבמשמר-השרון, המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המשותף 'גבעת השרון' שבקיבוץ גבעת-חיים-איחוד. על תקופת- הלימודים מספרת המחנכת - ברכה'לה: "בבית-הספר לא היה מולי מאלה שחשבו כי אי-הכנת שיעורים היה מעשה חבר'מני. הוא היה שקדן והתבלט מאוד בנטיותיו למקצועות ההומניים ובעקשנותו הברוכה במקצועות הריאליים". היה תלמיד מוכשר וחרוץ וידע לעמוד על דעותיו. המחנכת שלו מספרת: "מולי היה נער ערני וחייכן, בוגר בתפיסתו ומפוכח, ויחד-עם-זאת תמים במובן הטוב והטהור של המלה". היה חבר בחטיבת בני ה'איחוד' ובתנועת 'הנוער העובד והלומד'. היה חובב-ספורט נלהב והצטיין בכדורסל ובשחייה, במסגרת אגודת 'הפועל'. הגיע להישגים מרשימים בענף השחייה וזכה במקום ראשון בתחרויות האזוריות לנוער. מולי עסק גם בהדרכת ספורט לנערים בתנועת 'הנוער העובד והלומד' בנתניה, אך דחה הצעות מפתות להפוך את הספורט למקצוע ולהעמידו במרכז פעילותו והתעניינותו. מולי קרא ספרים רבים בנושאים מגוונים וגילה בקיאות רבה בתחומים שונים. היו לו חברים במקומות רבים. אהב לטייל ברחבי-הארץ, להכיר את נופיה ולפגוש בידידיו. היה ער לנעשה במדינה, בקבוצה ובמשפחה, וקשת נושאי- ההתעניינות שלו היתה רחבה ומפותחת. בוקי מספר: "תמיד היה מולי חי ותוסס, שמח ואוהב לרקוד. היה לו הכישרון למשוך אליו את תשומת-לבם של מבוגרים וצעירים כאחד".
מולי גויס לצה"ל בנובמבר 1970 והוצב לחיל-הרגלים. לאחר הטירונות ולאחר שסיים קורס-מ"כים כחניך פלוגתי מצטיין, נשלח לקורס-צניחה ולקורס קציני-חי"ר. סיים את הקורס בהצטיינות והוצב בגדוד-חי"ר ברמת-הגולן, תחילה כמ"מ ואחרי-כן כסמ"פ. כעבור זמן הועלה מולי לדרגת סגן.
במלחמת יום-הכיפורים נטל חלק בקרבות הבלימה וההבקעה בחזית הסורית והיה בין אלה שחדרו לגולן הסורי. הוא התחשל אז כלוחם וכמפקד, ובעת הקרבות קשר קשרים עמוקים עם חיילי הפלוגה שנמסרה לפיקודו. רונית, הפקידה הפלוגתית , מספרת במכתבה להורים: "אהבה רבה הרעיף מולי על הסובבים אותו. ברגעים קשים, כשהטבע לא היה עמנו והקור העז שרר ברמה, ברגעים שהמוות התהלך בקרבנו על אדמת הבזלת השחורה, היה מולי תמיד אתנו - מפקד, אב ואח לעת צרה". ומוסיף חברו ליחידה - אהוד: "אי-אפשר היה שלא לחבבו ואפילו להעריצו, דמות של מפקד נערץ על פקודיו, דמות של חבר ורע, שתמיד מוכן לעזור ללא הבדלי דרגה ותפקיד, תמיד מחייך. אי-אפשר לתאר בת-צחוק זו, שתמיד ריחפה על פניו, טוב-לב המופנה אל כל הנקרה בדרכו, אי-אפשר היה לריב עמו, ומה-פלא שחייליו היו מוכנים להישמע לו וללכת אחריו בעיניים עצומות?" "מיום שהגעתי לפלוגה התרשמותי הראשונה מהסמ"פ היתה, שהכול אוהבים אותו, מהחייל הטרי ביותר ועד למפקד הגדוד", מספר יובל: "מולי היה דמות אשר יכולת לגשת ולשוחח עמה על כל נושא שבעולם, לתנות את צרותיך לפניו ולשאול בעצתו. אבל, מצד אחר, בנושא העבודה המקצועית דרש תמיד את הסטנדרטים הגבוהים ביותר, וכמעט תמיד השיג את היעדים שהציב לעצמו. הכול ידעו כי מולי הוא איש המקצוע ב-ה' הידיעה בפלוגה המסייעת. הוא ניחן בסגולה נדירה - ביכולת למצות את המקסימום מכל-אחד. כשם שתבע את השלמות מאחרים, בראש-וראשונה תבע זאת מעצמו".
במקביל לטיפוח מערכת יחסים הדוקה עם פקודיו שקד מולי על שמירת הקשר עם המשפחה ועם הקבוצה, קשר של מכתבים וביקורים חטופים. מעורבותו בבעיותיהם של בני- המשפחה ושל חברי הקבוצה העמיקה מאוד, וזיקתו אליהם גברה מיום ליום. עם התקרב מועד שחרורו מן השירות הצבאי החליט מולי לשאת לאישה את חברתו משנים ולהקים ביתו בקבוצה. הם אף קבעו מועד לנישואיהם.
ביום כ"ה באייר תשל"ד (17.5.1974), בעת חופשת השחרור, עלה מולי למוצבו ברמת-הגולן כדי להחליף את הבא אחריו בתפקיד ולאפשר לו לצאת לחופשת-שבת. בהיותו בעמדת התצפית פתחו הסורים בהפגזת תותחים, ומולי נפל בקרב. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין שבמשמר-השרון. השאיר אחריו הורים, אח ואחות.
משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו, ובה קטעים ממכתביו וממכתבי ידידיו וקרובי משפחתו להורים. במלאת שנה לנפילתו נפגשו חבריו לפלוגה לשיחה ארוכה לזכרו, והדברים שנאמרו באותה שיחה על מולי ועל עבודתו בפלוגה יצאו, אף הם, לאור בחוברת לזכרו.
העתקת קישור: